תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק ה

א ויבואו כל־שבטי ישראל, אל־דויד--חברונה; ויאמרו לאמור, הננו עצמך ובשרך אנחנו. ב גם־אתמול גם־שלשום, בהיות שאול מלך עלינו, אתה היית המוציא והמביא, את־ישראל; ויאמר יהוה לך, אתה תרעה את־עמי את־ישראל, ואתה תהיה לנגיד, על־ישראל. ג ויבואו כל־זקני ישראל אל־המלך, חברונה, ויכרות להם המלך דויד ברית בחברון, לפני יהוה; וימשחו את־דויד למלך, על־ישראל. {ס}

ד בן־שלושים שנה דויד, במולכו; ארבעים שנה, מלך. ה בחברון מלך על־יהודה, שבע שנים ושישה חודשים; ובירושלים מלך, שלושים ושלוש שנה, על כל־ישראל, ויהודה. ו וילך המלך ואנשיו ירושלים, אל־היבוסי יושב הארץ; ויאמר לדויד לאמור, לא־תבוא הנה, כי אם־הסירך העיוורים והפיסחים לאמור, לא־יבוא דויד הנה. ז וילכוד דויד, את מצודת ציון--היא, עיר דויד. ח ויאמר דויד ביום ההוא, כל־מכה יבוסי וייגע בצינור, ואת־הפיסחים ואת־העיוורים, שנואי נפש דויד; על־כן, יאמרו, עיוור ופיסח, לא יבוא אל־הבית. ט ויישב דויד במצודה, ויקרא־לה עיר דויד; וייבן דויד סביב, מן־המילוא וביתה. י וילך דויד, הלוך וגדול; ויהוה אלוהי צבאות, עימו. {פ}

יא וישלח חירם מלך־צור מלאכים, אל־דויד, ועצי ארזים, וחרשי עץ וחרשי אבן קיר; ויבנו־בית, לדויד. יב ויידע דויד, כי־הכינו יהוה למלך על־ישראל; וכי נישא ממלכתו, בעבור עמו ישראל. {ס}

יג וייקח דויד עוד פילגשים ונשים, מירושלים, אחרי, בואו מחברון; וייוולדו עוד לדויד, בנים ובנות. יד ואלה, שמות היילודים לו--בירושלים: שמוע ושובב, ונתן ושלמה. טו ויבחר ואלישוע, ונפג ויפיע. טז ואלישמע ואלידע, ואליפלט. {פ}

יז וישמעו פלשתים, כי־משחו את־דויד למלך על־ישראל, ויעלו כל־פלשתים, לבקש את־דויד; וישמע דויד, ויירד אל־המצודה. יח ופלשתים, באו; ויינטשו, בעמק רפאים. יט וישאל דויד ביהוה, לאמור, האעלה אל־פלשתים, התיתנם בידי; {פ}

ויאמר יהוה אל־דויד עלה, כי־נתון אתן את־הפלשתים בידך. כ ויבוא דויד בבעל־פרצים, ויכם שם דויד, ויאמר, פרץ יהוה את־אויביי לפניי כפרץ מים; על־כן, קרא שם־המקום ההוא--בעל פרצים. כא ויעזבו־שם, את־עצביהם; ויישאם דויד, ואנשיו. {פ}

כב ויוסיפו עוד פלשתים, לעלות; ויינטשו, בעמק רפאים. כג וישאל דויד ביהוה, ויאמר לא תעלה; הסב, אל־אחריהם, ובאת להם, ממול בכאים. כד ויהי כשומעך את־קול צעדה, בראשי הבכאים--אז תחרץ: כי אז, יצא יהוה לפניך, להכות, במחנה פלשתים. כה ויעש דויד כן, כאשר ציווהו יהוה; ויך, את־פלשתים, מגבע, עד־בואכה גזר. {פ}