תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק א

א ויהי, אחרי מות שאול, ודויד שב, מהכות את-העמלק; ויישב דויד בציקלג, ימים שניים. ב ויהי ביום השלישי, והנה איש בא מן-המחנה מעם שאול, ובגדיו קרועים, ואדמה על-ראשו; ויהי בבואו אל-דויד, וייפול ארצה וישתחו. ג ויאמר לו דויד, אי מזה תבוא; ויאמר אליו, ממחנה ישראל נמלטתי. ד ויאמר אליו דויד מה-היה הדבר, הגד-נא לי; ויאמר אשר-נס העם מן-המלחמה, וגם-הרבה נפל מן-העם וימותו, וגם שאול ויהונתן בנו, מתו. ה ויאמר דויד, אל-הנער המגיד לו: איך ידעת, כי-מת שאול ויהונתן בנו. ו ויאמר הנער המגיד לו, נקרוא נקריתי בהר הגלבוע, והנה שאול, נשען על-חניתו; והנה הרכב ובעלי הפרשים, הדביקוהו. ז וייפן אחריו, ויראני; ויקרא אליי, ואומר הנני. ח ויאמר לי, מי-אתה; ואומר אליו, עמלקי אנוכי. ט ויאמר אליי, עמוד-נא עליי ומותתני--כי אחזני, השבץ: כי-כל-עוד נפשי, בי. י ואעמוד עליו, ואמותתהו--כי ידעתי, כי לא יחיה אחרי נפלו; ואקח הנזר אשר על-ראשו, ואצעדה אשר על-זרועו, ואביאם אל-אדוני, הנה. יא ויחזק דויד בבגדיו, ויקרעם; וגם כל-האנשים, אשר איתו. יב ויספדו, ויבכו, ויצומו, עד-הערב: על-שאול ועל-יהונתן בנו, ועל-עם יהוה ועל-בית ישראל--כי נפלו, בחרב. {פ}

יג ויאמר דויד, אל-הנער המגיד לו, אי מזה, אתה; ויאמר, בן-איש גר עמלקי אנוכי. יד ויאמר אליו, דויד: איך, לא יראת, לשלוח ידך, לשחת את-משיח יהוה. טו ויקרא דויד, לאחד מהנערים, ויאמר, גש פגע-בו; ויכהו, וימות. טז ויאמר אליו דויד, דמך על-ראשך: כי פיך, ענה בך לאמור, אנוכי מותתי, את-משיח יהוה. {פ}

יז ויקונן דויד, את-הקינה הזאת, על-שאול, ועל-יהונתן בנו. יח ויאמר, ללמד בני-יהודה קשת, הנה כתובה, על-ספר הישר. יט הצבי, ישראל, על-במותיך, חלל: איך, נפלו גיבורים. כ אל-תגידו בגת, אל-תבשרו בחוצות אשקלון: פן-תשמחנה בנות פלשתים, פן-תעלוזנה בנות הערלים. כא הרי בגלבוע, אל-טל ואל-מטר עליכם--ושדי תרומות: כי שם נגעל, מגן גיבורים--מגן שאול, בלי משיח בשמן. כב מדם חללים, מחלב גיבורים--קשת יהונתן, לא נשוג אחור; וחרב שאול, לא תשוב ריקם. כג שאול ויהונתן, הנאהבים והנעימים בחייהם, ובמותם, לא נפרדו; מנשרים קלו, מאריות גברו. כד בנות, ישראל--אל-שאול, בכינה; המלבישכם שני, עם-עדנים, המעלה עדי זהב, על לבושכן. כה איך נפלו גיבורים, בתוך המלחמה--יהונתן, על-במותיך חלל. כו צר-לי עליך, אחי יהונתן--נעמת לי, מאוד; נפלאתה אהבתך לי, מאהבת נשים. כז איך נפלו גיבורים, ויאבדו כלי מלחמה. {פ}