תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק א

א ויהי, אחרי מות שאול, ודויד שב, מהכות את־העמלק; ויישב דויד בציקלג, ימים שניים. ב ויהי ביום השלישי, והנה איש בא מן־המחנה מעם שאול, ובגדיו קרועים, ואדמה על־ראשו; ויהי בבואו אל־דויד, וייפול ארצה וישתחו. ג ויאמר לו דויד, אי מזה תבוא; ויאמר אליו, ממחנה ישראל נמלטתי. ד ויאמר אליו דויד מה־היה הדבר, הגד־נא לי; ויאמר אשר־נס העם מן־המלחמה, וגם־הרבה נפל מן־העם וימותו, וגם שאול ויהונתן בנו, מתו. ה ויאמר דויד, אל־הנער המגיד לו: איך ידעת, כי־מת שאול ויהונתן בנו. ו ויאמר הנער המגיד לו, נקרוא נקריתי בהר הגלבוע, והנה שאול, נשען על־חניתו; והנה הרכב ובעלי הפרשים, הדביקוהו. ז וייפן אחריו, ויראני; ויקרא אליי, ואומר הנני. ח ויאמר לי, מי־אתה; ואומר אליו, עמלקי אנוכי. ט ויאמר אליי, עמוד־נא עליי ומותתני--כי אחזני, השבץ: כי־כל־עוד נפשי, בי. י ואעמוד עליו, ואמותתהו--כי ידעתי, כי לא יחיה אחרי נפלו; ואקח הנזר אשר על־ראשו, ואצעדה אשר על־זרועו, ואביאם אל־אדוני, הנה. יא ויחזק דויד בבגדיו, ויקרעם; וגם כל־האנשים, אשר איתו. יב ויספדו, ויבכו, ויצומו, עד־הערב: על־שאול ועל־יהונתן בנו, ועל־עם יהוה ועל־בית ישראל--כי נפלו, בחרב. {פ}

יג ויאמר דויד, אל־הנער המגיד לו, אי מזה, אתה; ויאמר, בן־איש גר עמלקי אנוכי. יד ויאמר אליו, דויד: איך, לא יראת, לשלוח ידך, לשחת את־משיח יהוה. טו ויקרא דויד, לאחד מהנערים, ויאמר, גש פגע־בו; ויכהו, וימות. טז ויאמר אליו דויד, דמך על־ראשך: כי פיך, ענה בך לאמור, אנוכי מותתי, את־משיח יהוה. {פ}

יז ויקונן דויד, את־הקינה הזאת, על־שאול, ועל־יהונתן בנו. יח ויאמר, ללמד בני־יהודה קשת, הנה כתובה, על־ספר הישר. יט הצבי, ישראל, על־במותיך, חלל: איך, נפלו גיבורים. כ אל־תגידו בגת, אל־תבשרו בחוצות אשקלון: פן־תשמחנה בנות פלשתים, פן־תעלוזנה בנות הערלים. כא הרי בגלבוע, אל־טל ואל־מטר עליכם--ושדי תרומות: כי שם נגעל, מגן גיבורים--מגן שאול, בלי משיח בשמן. כב מדם חללים, מחלב גיבורים--קשת יהונתן, לא נשוג אחור; וחרב שאול, לא תשוב ריקם. כג שאול ויהונתן, הנאהבים והנעימים בחייהם, ובמותם, לא נפרדו; מנשרים קלו, מאריות גברו. כד בנות, ישראל--אל־שאול, בכינה; המלבישכם שני, עם־עדנים, המעלה עדי זהב, על לבושכן. כה איך נפלו גיבורים, בתוך המלחמה--יהונתן, על־במותיך חלל. כו צר־לי עליך, אחי יהונתן--נעמת לי, מאוד; נפלאתה אהבתך לי, מאהבת נשים. כז איך נפלו גיבורים, ויאבדו כלי מלחמה. {פ}