תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק טו

א ויהי, מאחרי כן, ויעש לו אבשלום, מרכבה וסוסים; וחמישים איש, רצים לפניו. ב והשכים, אבשלום, ועמד, על־יד דרך השער; ויהי כל־האיש אשר־יהיה־לו־ריב לבוא אל־המלך למשפט, ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי־מזה עיר אתה, ויאמר, מאחד שבטי־ישראל עבדך. ג ויאמר אליו אבשלום, ראה דבריך טובים ונכוחים; ושומע אין־לך, מאת המלך. ד ויאמר, אבשלום, מי־ישימני שופט, בארץ; ועליי, יבוא כל־איש אשר־יהיה־לו־ריב ומשפט--והצדקתיו. ה והיה, בקרוב־איש, להשתחוות, לו; ושלח את־ידו והחזיק לו, ונשק לו. ו ויעש אבשלום כדבר הזה, לכל־ישראל, אשר־יבואו למשפט, אל־המלך; ויגנב, אבשלום, את־לב, אנשי ישראל. {פ}

ז ויהי, מקץ ארבעים שנה; ויאמר אבשלום, אל־המלך, אלכה נא ואשלם את־נדרי אשר־נדרתי ליהוה, בחברון. ח כי־נדר נדר עבדך, בשבתי בגשור בארם לאמור: אם־ישוב ישיבני יהוה ירושלים, ועבדתי את־יהוה. ט ויאמר־לו המלך, לך בשלום; ויקם, וילך חברונה. {פ}

י וישלח אבשלום מרגלים, בכל־שבטי ישראל לאמור: כשומעכם, את־קול השופר, ואמרתם, מלך אבשלום בחברון. יא ואת־אבשלום, הלכו מאתיים איש מירושלים, קרואים, והולכים לתומם; ולא ידעו, כל־דבר. יב וישלח אבשלום את־אחיתופל הגילוני יועץ דויד, מעירו מגילה, בזובחו, את־הזבחים; ויהי הקשר אמיץ, והעם הולך ורב את־אבשלום. יג ויבוא, המגיד, אל־דויד, לאמור: היה לב־איש ישראל, אחרי אבשלום. יד ויאמר דויד לכל־עבדיו אשר־איתו בירושלים, קומו ונברחה--כי לא־תהיה־לנו פליטה, מפני אבשלום; מהרו ללכת, פן־ימהר והשיגנו והדיח עלינו את־הרעה, והכה העיר, לפי־חרב. טו ויאמרו עבדי־המלך, אל־המלך: ככול אשר־יבחר אדוני המלך, הנה עבדיך. טז וייצא המלך וכל־ביתו, ברגליו; ויעזוב המלך, את עשר נשים פילגשים--לשמור הבית. יז וייצא המלך וכל־העם, ברגליו; ויעמדו, בית המרחק. יח וכל־עבדיו עוברים על־ידו, וכל־הכרתי וכל־הפלתי; וכל־הגיתים שש־מאות איש, אשר־באו ברגלו מגת, עוברים, על־פני המלך. {ס}

יט ויאמר המלך אל־איתיי הגיתי, למה תלך גם־אתה איתנו; שוב ושב עם־המלך כי־נוכרי אתה, וגם־גולה אתה למקומך. כ תמול בואך, והיום אניעך עימנו ללכת, ואני הולך, על אשר־אני הולך; שוב והשב את־אחיך עימך, חסד ואמת. כא ויען איתיי את־המלך, ויאמר: חי־יהוה, וחי אדוני המלך, כי במקום אשר יהיה־שם אדוני המלך אם־למוות אם־לחיים, כי־שם יהיה עבדך. כב ויאמר דויד אל־איתיי, לך ועבור; ויעבור איתיי הגיתי, וכל־אנשיו, וכל־הטף, אשר איתו. כג וכל־הארץ, בוכים קול גדול, וכל־העם, עוברים; והמלך, עובר בנחל קדרון, וכל־העם עוברים, על־פני־דרך את־המדבר. כד והנה גם־צדוק וכל־הלויים איתו, נושאים את־ארון ברית האלוהים, ויציקו את־ארון האלוהים, ויעל אביתר--עד־תום כל־העם, לעבור מן־העיר. {ס}

כה ויאמר המלך לצדוק, השב את־ארון האלוהים העיר: אם־אמצא חן, בעיני יהוה--והשיבני, והראני אותו ואת־נווהו. כו ואם כה יאמר, לא חפצתי בך: הנני--יעשה־לי, כאשר טוב בעיניו. {ס}

כז ויאמר המלך, אל־צדוק הכוהן, הרואה אתה, שובה העיר בשלום; ואחימעץ בנך ויהונתן בן־אביתר, שני בניכם--איתכם. כח ראו אנוכי מתמהמה, בערבות המדבר--עד בוא דבר מעימכם, להגיד לי. כט וישב צדוק ואביתר את־ארון האלוהים, ירושלים; ויישבו, שם. ל ודויד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה, וראש לו חפוי, והוא, הולך יחף; וכל־העם אשר־איתו, חפו איש ראשו, ועלו עלה, ובכה. לא ודויד הגיד לאמור, אחיתופל בקושרים עם־אבשלום; ויאמר דויד, סכל־נא את־עצת אחיתופל יהוה. לב ויהי דויד בא עד־הראש, אשר־ישתחווה שם לאלוהים; והנה לקראתו, חושיי הארכי, קרוע כותונתו, ואדמה על־ראשו. לג ויאמר לו, דויד: אם עברת איתי, והיית עליי למשא. לד ואם־העיר תשוב, ואמרת לאבשלום עבדך אני המלך אהיה--עבד אביך ואני מאז, ועתה ואני עבדך; והפרת לי, את עצת אחיתופל. לה והלוא עימך שם, צדוק ואביתר הכוהנים; והיה, כל־הדבר אשר תשמע מבית המלך--תגיד, לצדוק ולאביתר הכוהנים. לו הנה־שם עימם, שני בניהם--אחימעץ לצדוק, ויהונתן לאביתר; ושלחתם בידם אליי, כל־דבר אשר תשמעו. לז ויבוא חושיי ריעה דויד, העיר; ואבשלום, יבוא ירושלים. {ס}