תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק טו

א ויהי, מאחרי כן, ויעש לו אבשלום, מרכבה וסוסים; וחמישים איש, רצים לפניו. ב והשכים, אבשלום, ועמד, על-יד דרך השער; ויהי כל-האיש אשר-יהיה-לו-ריב לבוא אל-המלך למשפט, ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי-מזה עיר אתה, ויאמר, מאחד שבטי-ישראל עבדך. ג ויאמר אליו אבשלום, ראה דבריך טובים ונכוחים; ושומע אין-לך, מאת המלך. ד ויאמר, אבשלום, מי-ישימני שופט, בארץ; ועליי, יבוא כל-איש אשר-יהיה-לו-ריב ומשפט--והצדקתיו. ה והיה, בקרוב-איש, להשתחוות, לו; ושלח את-ידו והחזיק לו, ונשק לו. ו ויעש אבשלום כדבר הזה, לכל-ישראל, אשר-יבואו למשפט, אל-המלך; ויגנב, אבשלום, את-לב, אנשי ישראל. {פ}

ז ויהי, מקץ ארבעים שנה; ויאמר אבשלום, אל-המלך, אלכה נא ואשלם את-נדרי אשר-נדרתי ליהוה, בחברון. ח כי-נדר נדר עבדך, בשבתי בגשור בארם לאמור: אם-ישוב ישיבני יהוה ירושלים, ועבדתי את-יהוה. ט ויאמר-לו המלך, לך בשלום; ויקם, וילך חברונה. {פ}

י וישלח אבשלום מרגלים, בכל-שבטי ישראל לאמור: כשומעכם, את-קול השופר, ואמרתם, מלך אבשלום בחברון. יא ואת-אבשלום, הלכו מאתיים איש מירושלים, קרואים, והולכים לתומם; ולא ידעו, כל-דבר. יב וישלח אבשלום את-אחיתופל הגילוני יועץ דויד, מעירו מגילה, בזובחו, את-הזבחים; ויהי הקשר אמיץ, והעם הולך ורב את-אבשלום. יג ויבוא, המגיד, אל-דויד, לאמור: היה לב-איש ישראל, אחרי אבשלום. יד ויאמר דויד לכל-עבדיו אשר-איתו בירושלים, קומו ונברחה--כי לא-תהיה-לנו פליטה, מפני אבשלום; מהרו ללכת, פן-ימהר והשיגנו והדיח עלינו את-הרעה, והכה העיר, לפי-חרב. טו ויאמרו עבדי-המלך, אל-המלך: ככול אשר-יבחר אדוני המלך, הנה עבדיך. טז וייצא המלך וכל-ביתו, ברגליו; ויעזוב המלך, את עשר נשים פילגשים--לשמור הבית. יז וייצא המלך וכל-העם, ברגליו; ויעמדו, בית המרחק. יח וכל-עבדיו עוברים על-ידו, וכל-הכרתי וכל-הפלתי; וכל-הגיתים שש-מאות איש, אשר-באו ברגלו מגת, עוברים, על-פני המלך. {ס}

יט ויאמר המלך אל-איתיי הגיתי, למה תלך גם-אתה איתנו; שוב ושב עם-המלך כי-נוכרי אתה, וגם-גולה אתה למקומך. כ תמול בואך, והיום אניעך עימנו ללכת, ואני הולך, על אשר-אני הולך; שוב והשב את-אחיך עימך, חסד ואמת. כא ויען איתיי את-המלך, ויאמר: חי-יהוה, וחי אדוני המלך, כי במקום אשר יהיה-שם אדוני המלך אם-למוות אם-לחיים, כי-שם יהיה עבדך. כב ויאמר דויד אל-איתיי, לך ועבור; ויעבור איתיי הגיתי, וכל-אנשיו, וכל-הטף, אשר איתו. כג וכל-הארץ, בוכים קול גדול, וכל-העם, עוברים; והמלך, עובר בנחל קדרון, וכל-העם עוברים, על-פני-דרך את-המדבר. כד והנה גם-צדוק וכל-הלויים איתו, נושאים את-ארון ברית האלוהים, ויציקו את-ארון האלוהים, ויעל אביתר--עד-תום כל-העם, לעבור מן-העיר. {ס}

כה ויאמר המלך לצדוק, השב את-ארון האלוהים העיר: אם-אמצא חן, בעיני יהוה--והשיבני, והראני אותו ואת-נווהו. כו ואם כה יאמר, לא חפצתי בך: הנני--יעשה-לי, כאשר טוב בעיניו. {ס}

כז ויאמר המלך, אל-צדוק הכוהן, הרואה אתה, שובה העיר בשלום; ואחימעץ בנך ויהונתן בן-אביתר, שני בניכם--איתכם. כח ראו אנוכי מתמהמה, בערבות המדבר--עד בוא דבר מעימכם, להגיד לי. כט וישב צדוק ואביתר את-ארון האלוהים, ירושלים; ויישבו, שם. ל ודויד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה, וראש לו חפוי, והוא, הולך יחף; וכל-העם אשר-איתו, חפו איש ראשו, ועלו עלה, ובכה. לא ודויד הגיד לאמור, אחיתופל בקושרים עם-אבשלום; ויאמר דויד, סכל-נא את-עצת אחיתופל יהוה. לב ויהי דויד בא עד-הראש, אשר-ישתחווה שם לאלוהים; והנה לקראתו, חושיי הארכי, קרוע כותונתו, ואדמה על-ראשו. לג ויאמר לו, דויד: אם עברת איתי, והיית עליי למשא. לד ואם-העיר תשוב, ואמרת לאבשלום עבדך אני המלך אהיה--עבד אביך ואני מאז, ועתה ואני עבדך; והפרת לי, את עצת אחיתופל. לה והלוא עימך שם, צדוק ואביתר הכוהנים; והיה, כל-הדבר אשר תשמע מבית המלך--תגיד, לצדוק ולאביתר הכוהנים. לו הנה-שם עימם, שני בניהם--אחימעץ לצדוק, ויהונתן לאביתר; ושלחתם בידם אליי, כל-דבר אשר תשמעו. לז ויבוא חושיי ריעה דויד, העיר; ואבשלום, יבוא ירושלים. {ס}