תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד


שמואל ב פרק טז

א ודויד, עבר מעט מהראש, והנה ציבא נער מפיבושת, לקראתו; וצמד חמורים חבושים, ועליהם מאתיים לחם ומאה צימוקים ומאה קיץ--ונבל יין.  ב ויאמר המלך אל־ציבא, מה־אלה לך; ויאמר ציבא החמורים לבית־המלך לרכוב, והלחם והקיץ לאכול הנערים, והיין, לשתות היעף במדבר.  ג ויאמר המלך, ואיה בן־אדוניך; ויאמר ציבא אל־המלך, הנה יושב בירושלים--כי אמר, היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי.  ד ויאמר המלך, לציבא, הנה לך, כול אשר למפיבושת; ויאמר ציבא השתחוויתי, אמצא־חן בעיניך אדוני המלך.  ה ובא המלך דויד, עד־בחורים; והנה משם איש יוצא ממשפחת בית־שאול, ושמו שמעי בן־גרא, יוצא יצוא, ומקלל.  ו ויסקל באבנים את־דויד, ואת־כל־עבדי המלך דויד; וכל־העם, וכל־הגיבורים, מימינו, ומשמאלו.  ז וכה־אמר שמעי, בקללו; צא צא איש הדמים, ואיש הבלייעל.  ח השיב עליך יהוה כול דמי בית־שאול, אשר מלכת תחתיו, וייתן יהוה את־המלוכה, ביד אבשלום בנך; והנך, ברעתך, כי איש דמים, אתה.  ט ויאמר אבישי בן־צרויה, אל־המלך, למה יקלל הכלב המת הזה, את־אדוני המלך; אעברה־נא, ואסירה את־ראשו.  {ס}

י ויאמר המלך, מה־לי ולכם בני צרויה; כה יקלל, כי יהוה אמר לו קלל את־דויד, ומי יאמר, מדוע עשית כן.  {ס}

יא ויאמר דויד אל־אבישי ואל־כל־עבדיו, הנה בני אשר־יצא ממעיי מבקש את־נפשי; ואף כי־עתה בן־הימיני, הניחו לו ויקלל--כי אמר־לו, יהוה.  יב אוליי יראה יהוה, בעיני; והשיב יהוה לי טובה, תחת קללתו היום הזה.  יג וילך דויד ואנשיו, בדרך;  {ס}  ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו, הלוך ויקלל, ויסקל באבנים לעומתו, ועיפר בעפר.  {פ}

יד ויבוא המלך וכל־העם אשר־איתו, עייפים; ויינפש, שם.  טו ואבשלום, וכל־העם איש ישראל, באו, ירושלים; ואחיתופל, איתו.  טז ויהי, כאשר־בא חושיי הארכי ריעה דויד--אל־אבשלום; ויאמר חושיי אל־אבשלום, יחי המלך יחי המלך.  יז ויאמר אבשלום אל־חושיי, זה חסדך את־ריעך; למה לא־הלכת, את־ריעך.  יח ויאמר חושיי, אל־אבשלום, לא, כי אשר בחר יהוה והעם הזה וכל־איש ישראל--לו אהיה, ואיתו אשב.  יט והשנית, למי אני אעבוד--הלוא, לפני בנו:  כאשר עבדתי לפני אביך, כן אהיה לפניך.  {פ}

כ ויאמר אבשלום, אל־אחיתופל:  הבו לכם עצה, מה־נעשה.  כא ויאמר אחיתופל, אל־אבשלום, בוא אל־פילגשי אביך, אשר הניח לשמור הבית; ושמע כל־ישראל, כי־נבאשת את־אביך, וחזקו, ידי כל־אשר איתך.  כב ויטו לאבשלום האוהל, על־הגג; ויבוא אבשלום אל־פילגשי אביו, לעיני כל־ישראל.  כג ועצת אחיתופל, אשר יעץ בימים ההם, כאשר ישאל־איש, בדבר האלוהים; כן כל־עצת אחיתופל, גם־לדויד גם לאבשלום.  {ס}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד