תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק כז

א ויאמר דויד אל־ליבו, עתה איספה יום־אחד ביד־שאול; אין־לי טוב כי הימלט אימלט אל־ארץ פלשתים, ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל־גבול ישראל, ונמלטתי, מידו. ב ויקם דויד--ויעבור הוא, ושש־מאות איש אשר עימו: אל־אכיש בן־מעוך, מלך גת. ג ויישב דויד עם־אכיש בגת הוא ואנשיו, איש וביתו: דויד, ושתי נשיו, אחינועם היזרעאלית, ואביגיל אשת־נבל הכרמלית. ד ויוגד לשאול, כי־ברח דויד גת; ולא־יסף עוד, לבקשו. {ס}

ה ויאמר דויד אל־אכיש, אם־נא מצאתי חן בעיניך ייתנו־לי מקום באחת ערי השדה--ואשבה שם; ולמה יישב עבדך בעיר הממלכה, עימך. ו וייתן־לו אכיש ביום ההוא, את־ציקלג; לכן הייתה ציקלג למלכי יהודה, עד היום הזה. {פ}

ז ויהי מספר הימים, אשר־ישב דויד בשדה פלשתים--ימים, וארבעה חודשים. ח ויעל דויד ואנשיו, ויפשטו אל־הגשורי והגזרי והעמלקי: כי הנה יושבות הארץ, אשר מעולם, בואכה שורה, ועד־ארץ מצריים. ט והכה דויד את־הארץ, ולא יחייה איש ואישה; ולקח צאן ובקר וחמורים וגמלים, ובגדים, וישב, ויבוא אל־אכיש. י ויאמר אכיש, אל־פשטתם היום; ויאמר דויד, על־נגב יהודה ועל־נגב הירחמאלי, ואל־נגב, הקיני. יא ואיש ואישה לא־יחייה דויד, להביא גת לאמור--פן־יגידו עלינו, לאמור: כה־עשה דויד, וכה משפטו, כל־הימים, אשר ישב בשדה פלשתים. יב ויאמן אכיש, בדויד לאמור: הבאש הבאיש בעמו בישראל, והיה לי לעבד עולם. {פ}