תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שמואל - הכול
שמואל א פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
- שמואל ב פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
א ויהי, בימים ההם, ויקבצו פלשתים את־מחניהם לצבא, להילחם בישראל; ויאמר אכיש, אל־דויד, ידוע תדע כי איתי תצא במחנה, אתה ואנשיך. ב ויאמר דויד, אל־אכיש, לכן אתה תדע, את אשר־יעשה עבדך; ויאמר אכיש, אל־דויד, לכן שומר לראשי אשימך, כל־הימים. {פ}
ג ושמואל מת--ויספדו־לו כל־ישראל, ויקברוהו ברמה ובעירו; ושאול, הסיר האובות ואת־היידעונים--מהארץ. ד וייקבצו פלשתים, ויבואו ויחנו בשונם; ויקבוץ שאול את־כל־ישראל, ויחנו בגלבוע. ה וירא שאול, את־מחנה פלשתים; ויירא, ויחרד ליבו מאוד. ו וישאל שאול ביהוה, ולא ענהו יהוה--גם בחלומות גם באורים, גם בנביאים. ז ויאמר שאול לעבדיו, בקשו־לי אשת בעלת־אוב, ואלכה אליה, ואדרשה־בה; ויאמרו עבדיו אליו, הנה אשת בעלת־אוב בעין דור. ח ויתחפש שאול, וילבש בגדים אחרים, וילך הוא ושני אנשים עימו, ויבואו אל־האישה לילה; ויאמר, קוסמי־נא לי באוב, והעלי לי, את אשר־אומר אלייך. ט ותאמר האישה אליו, הנה אתה ידעת את אשר־עשה שאול, אשר הכרית את־האובות ואת־היידעוני, מן־הארץ; ולמה אתה מתנקש בנפשי, להמיתני. י ויישבע לה שאול, ביהוה לאמור: חי־יהוה, אם־ייקרך עוון בדבר הזה. יא ותאמר, האישה, את־מי, אעלה־לך; ויאמר, את־שמואל העלי־לי. יב ותרא האישה את־שמואל, ותזעק בקול גדול; ותאמר האישה אל־שאול לאמור למה רימיתני, ואתה שאול. יג ויאמר לה המלך אל־תיראי, כי מה ראית; ותאמר האישה אל־שאול, אלוהים ראיתי עולים מן־הארץ. יד ויאמר לה, מה־תוארו, ותאמר איש זקן עולה, והוא עוטה מעיל; ויידע שאול כי־שמואל הוא, וייקוד אפיים ארצה וישתחו. {ס}
טו ויאמר שמואל אל־שאול, למה הרגזתני להעלות אותי; ויאמר שאול צר־לי מאוד ופלשתים נלחמים בי, ואלוהים סר מעליי ולא־ענני עוד גם ביד־הנביאים גם־בחלומות, ואקראה לך, להודיעני מה אעשה. {ס}
טז ויאמר שמואל, ולמה תשאלני: ויהוה סר מעליך, ויהי ערך. יז ויעש יהוה לו, כאשר דיבר בידי; ויקרע יהוה את־הממלכה מידך, וייתנה לריעך לדויד. יח כאשר לא־שמעת בקול יהוה, ולא־עשית חרון־אפו בעמלק; על־כן הדבר הזה, עשה־לך יהוה היום הזה. יט וייתן יהוה גם את־ישראל עימך, ביד־פלשתים, ומחר, אתה ובניך עימי; גם את־מחנה ישראל, ייתן יהוה ביד־פלשתים. כ וימהר שאול, וייפול מלוא־קומתו ארצה, ויירא מאוד, מדברי שמואל; גם־כוח, לא־היה בו--כי לא אכל לחם, כל־היום וכל־הלילה. כא ותבוא האישה אל־שאול, ותרא כי־נבהל מאוד; ותאמר אליו, הנה שמעה שפחתך בקולך, ואשים נפשי בכפי, ואשמע את־דבריך אשר דיברת אליי. כב ועתה, שמע־נא גם־אתה בקול שפחתך, ואשימה לפניך פת־לחם, ואכול; ויהי בך כוח, כי תלך בדרך. כג וימאן, ויאמר לא אוכל, ויפרצו־בו עבדיו וגם־האישה, וישמע לקולם; ויקם, מהארץ, ויישב, אל־המיטה. כד ולאישה עגל־מרבק בבית, ותמהר ותזבחהו; ותיקח־קמח ותלש, ותאפהו מצות. כה ותגש לפני־שאול ולפני עבדיו, ויאכלו; ויקומו וילכו, בלילה ההוא. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שמואל - הכול
שמואל א פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
- שמואל ב פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד