תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק כח

א ויהי, בימים ההם, ויקבצו פלשתים את-מחניהם לצבא, להילחם בישראל; ויאמר אכיש, אל-דויד, ידוע תדע כי איתי תצא במחנה, אתה ואנשיך. ב ויאמר דויד, אל-אכיש, לכן אתה תדע, את אשר-יעשה עבדך; ויאמר אכיש, אל-דויד, לכן שומר לראשי אשימך, כל-הימים. {פ}

ג ושמואל מת--ויספדו-לו כל-ישראל, ויקברוהו ברמה ובעירו; ושאול, הסיר האובות ואת-היידעונים--מהארץ. ד וייקבצו פלשתים, ויבואו ויחנו בשונם; ויקבוץ שאול את-כל-ישראל, ויחנו בגלבוע. ה וירא שאול, את-מחנה פלשתים; ויירא, ויחרד ליבו מאוד. ו וישאל שאול ביהוה, ולא ענהו יהוה--גם בחלומות גם באורים, גם בנביאים. ז ויאמר שאול לעבדיו, בקשו-לי אשת בעלת-אוב, ואלכה אליה, ואדרשה-בה; ויאמרו עבדיו אליו, הנה אשת בעלת-אוב בעין דור. ח ויתחפש שאול, וילבש בגדים אחרים, וילך הוא ושני אנשים עימו, ויבואו אל-האישה לילה; ויאמר, קוסמי-נא לי באוב, והעלי לי, את אשר-אומר אלייך. ט ותאמר האישה אליו, הנה אתה ידעת את אשר-עשה שאול, אשר הכרית את-האובות ואת-היידעוני, מן-הארץ; ולמה אתה מתנקש בנפשי, להמיתני. י ויישבע לה שאול, ביהוה לאמור: חי-יהוה, אם-ייקרך עוון בדבר הזה. יא ותאמר, האישה, את-מי, אעלה-לך; ויאמר, את-שמואל העלי-לי. יב ותרא האישה את-שמואל, ותזעק בקול גדול; ותאמר האישה אל-שאול לאמור למה רימיתני, ואתה שאול. יג ויאמר לה המלך אל-תיראי, כי מה ראית; ותאמר האישה אל-שאול, אלוהים ראיתי עולים מן-הארץ. יד ויאמר לה, מה-תוארו, ותאמר איש זקן עולה, והוא עוטה מעיל; ויידע שאול כי-שמואל הוא, וייקוד אפיים ארצה וישתחו. {ס}

טו ויאמר שמואל אל-שאול, למה הרגזתני להעלות אותי; ויאמר שאול צר-לי מאוד ופלשתים נלחמים בי, ואלוהים סר מעליי ולא-ענני עוד גם ביד-הנביאים גם-בחלומות, ואקראה לך, להודיעני מה אעשה. {ס}

טז ויאמר שמואל, ולמה תשאלני: ויהוה סר מעליך, ויהי ערך. יז ויעש יהוה לו, כאשר דיבר בידי; ויקרע יהוה את-הממלכה מידך, וייתנה לריעך לדויד. יח כאשר לא-שמעת בקול יהוה, ולא-עשית חרון-אפו בעמלק; על-כן הדבר הזה, עשה-לך יהוה היום הזה. יט וייתן יהוה גם את-ישראל עימך, ביד-פלשתים, ומחר, אתה ובניך עימי; גם את-מחנה ישראל, ייתן יהוה ביד-פלשתים. כ וימהר שאול, וייפול מלוא-קומתו ארצה, ויירא מאוד, מדברי שמואל; גם-כוח, לא-היה בו--כי לא אכל לחם, כל-היום וכל-הלילה. כא ותבוא האישה אל-שאול, ותרא כי-נבהל מאוד; ותאמר אליו, הנה שמעה שפחתך בקולך, ואשים נפשי בכפי, ואשמע את-דבריך אשר דיברת אליי. כב ועתה, שמע-נא גם-אתה בקול שפחתך, ואשימה לפניך פת-לחם, ואכול; ויהי בך כוח, כי תלך בדרך. כג וימאן, ויאמר לא אוכל, ויפרצו-בו עבדיו וגם-האישה, וישמע לקולם; ויקם, מהארץ, ויישב, אל-המיטה. כד ולאישה עגל-מרבק בבית, ותמהר ותזבחהו; ותיקח-קמח ותלש, ותאפהו מצות. כה ותגש לפני-שאול ולפני עבדיו, ויאכלו; ויקומו וילכו, בלילה ההוא. {פ}