תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד


שמואל א פרק כח

א ויהי, בימים ההם, ויקבצו פלשתים את־מחניהם לצבא, להילחם בישראל; ויאמר אכיש, אל־דויד, ידוע תדע כי איתי תצא במחנה, אתה ואנשיך.  ב ויאמר דויד, אל־אכיש, לכן אתה תדע, את אשר־יעשה עבדך; ויאמר אכיש, אל־דויד, לכן שומר לראשי אשימך, כל־הימים.  {פ}

ג ושמואל מת--ויספדו־לו כל־ישראל, ויקברוהו ברמה ובעירו; ושאול, הסיר האובות ואת־היידעונים--מהארץ.  ד וייקבצו פלשתים, ויבואו ויחנו בשונם; ויקבוץ שאול את־כל־ישראל, ויחנו בגלבוע.  ה וירא שאול, את־מחנה פלשתים; ויירא, ויחרד ליבו מאוד.  ו וישאל שאול ביהוה, ולא ענהו יהוה--גם בחלומות גם באורים, גם בנביאים.  ז ויאמר שאול לעבדיו, בקשו־לי אשת בעלת־אוב, ואלכה אליה, ואדרשה־בה; ויאמרו עבדיו אליו, הנה אשת בעלת־אוב בעין דור.  ח ויתחפש שאול, וילבש בגדים אחרים, וילך הוא ושני אנשים עימו, ויבואו אל־האישה לילה; ויאמר, קוסמי־נא לי באוב, והעלי לי, את אשר־אומר אלייך.  ט ותאמר האישה אליו, הנה אתה ידעת את אשר־עשה שאול, אשר הכרית את־האובות ואת־היידעוני, מן־הארץ; ולמה אתה מתנקש בנפשי, להמיתני.  י ויישבע לה שאול, ביהוה לאמור:  חי־יהוה, אם־ייקרך עוון בדבר הזה.  יא ותאמר, האישה, את־מי, אעלה־לך; ויאמר, את־שמואל העלי־לי.  יב ותרא האישה את־שמואל, ותזעק בקול גדול; ותאמר האישה אל־שאול לאמור למה רימיתני, ואתה שאול.  יג ויאמר לה המלך אל־תיראי, כי מה ראית; ותאמר האישה אל־שאול, אלוהים ראיתי עולים מן־הארץ.  יד ויאמר לה, מה־תוארו, ותאמר איש זקן עולה, והוא עוטה מעיל; ויידע שאול כי־שמואל הוא, וייקוד אפיים ארצה וישתחו.  {ס}

טו ויאמר שמואל אל־שאול, למה הרגזתני להעלות אותי; ויאמר שאול צר־לי מאוד ופלשתים נלחמים בי, ואלוהים סר מעליי ולא־ענני עוד גם ביד־הנביאים גם־בחלומות, ואקראה לך, להודיעני מה אעשה.  {ס}

טז ויאמר שמואל, ולמה תשאלני:  ויהוה סר מעליך, ויהי ערך.  יז ויעש יהוה לו, כאשר דיבר בידי; ויקרע יהוה את־הממלכה מידך, וייתנה לריעך לדויד.  יח כאשר לא־שמעת בקול יהוה, ולא־עשית חרון־אפו בעמלק; על־כן הדבר הזה, עשה־לך יהוה היום הזה.  יט וייתן יהוה גם את־ישראל עימך, ביד־פלשתים, ומחר, אתה ובניך עימי; גם את־מחנה ישראל, ייתן יהוה ביד־פלשתים.  כ וימהר שאול, וייפול מלוא־קומתו ארצה, ויירא מאוד, מדברי שמואל; גם־כוח, לא־היה בו--כי לא אכל לחם, כל־היום וכל־הלילה.  כא ותבוא האישה אל־שאול, ותרא כי־נבהל מאוד; ותאמר אליו, הנה שמעה שפחתך בקולך, ואשים נפשי בכפי, ואשמע את־דבריך אשר דיברת אליי.  כב ועתה, שמע־נא גם־אתה בקול שפחתך, ואשימה לפניך פת־לחם, ואכול; ויהי בך כוח, כי תלך בדרך.  כג וימאן, ויאמר לא אוכל, ויפרצו־בו עבדיו וגם־האישה, וישמע לקולם; ויקם, מהארץ, ויישב, אל־המיטה.  כד ולאישה עגל־מרבק בבית, ותמהר ותזבחהו; ותיקח־קמח ותלש, ותאפהו מצות.  כה ותגש לפני־שאול ולפני עבדיו, ויאכלו; ויקומו וילכו, בלילה ההוא.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד