תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק ו

א ויוסף עוד דויד את־כל־בחור בישראל, שלושים אלף. ב ויקם וילך דויד, וכל־העם אשר איתו, מבעלי, יהודה--להעלות משם, את ארון האלוהים, אשר־נקרא שם שם יהוה צבאות יושב הכרובים, עליו. ג וירכיבו את־ארון האלוהים, אל־עגלה חדשה, ויישאוהו, מבית אבינדב אשר בגבעה; ועוזא ואחיו, בני אבינדב, נוהגים, את־העגלה חדשה. ד ויישאוהו, מבית אבינדב אשר בגבעה, עם, ארון האלוהים; ואחיו, הולך לפני הארון. ה ודויד וכל־בית ישראל, משחקים לפני יהוה, בכול, עצי ברושים; ובכינורות ובנבלים ובתופים, ובמנענעים ובצלצלים. ו ויבואו, עד־גורן נכון; וישלח עוזא אל־ארון האלוהים, ויאחז בו--כי שמטו, הבקר. ז וייחר־אף יהוה בעוזא, ויכהו שם האלוהים על־השל; וימת שם, עם ארון האלוהים. ח וייחר לדויד, על אשר פרץ יהוה פרץ בעוזא; ויקרא למקום ההוא, פרץ עוזא, עד, היום הזה. ט ויירא דויד את־יהוה, ביום ההוא; ויאמר, איך יבוא אליי ארון יהוה. י ולא־אבה דויד, להסיר אליו את־ארון יהוה--על־עיר דויד; ויטהו דויד, בית עובד־אדום הגיתי. יא ויישב ארון יהוה בית עובד אדום, הגיתי--שלושה חודשים; ויברך יהוה את־עובד אדום, ואת־כל־ביתו. יב ויוגד, למלך דויד לאמור, בירך יהוה את־בית עובד אדום ואת־כל־אשר־לו, בעבור, ארון האלוהים; וילך דויד, ויעל את־ארון האלוהים מבית עובד אדום עיר דויד--בשמחה. יג ויהי, כי צעדו נושאי ארון־יהוה--שישה צעדים: ויזבח שור, ומריא. יד ודויד מכרכר בכל־עוז, לפני יהוה; ודויד, חגור איפוד בד. טו ודויד וכל־בית ישראל, מעלים את־ארון יהוה, בתרועה, ובקול שופר. טז והיה ארון יהוה, בא עיר דויד; ומיכל בת־שאול נשקפה בעד החלון, ותרא את־המלך דויד מפזז ומכרכר לפני יהוה, ותיבז לו, בליבה. יז ויביאו את־ארון יהוה, ויציגו אותו במקומו, בתוך האוהל, אשר נטה־לו דויד; ויעל דויד עולות לפני יהוה, ושלמים. יח ויכל דויד, מהעלות העולה והשלמים; ויברך את־העם, בשם יהוה צבאות. יט ויחלק לכל־העם לכל־המון ישראל, למאיש ועד־אישה, לאיש חלת לחם אחת, ואשפר אחד ואשישה אחת; וילך כל־העם, איש לביתו. כ וישב דויד, לברך את־ביתו; {ס} ותצא מיכל בת־שאול, לקראת דויד, ותאמר מה־נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו, כהיגלות נגלות אחד הריקים. כא ויאמר דויד, אל־מיכל, לפני יהוה אשר בחר־בי מאביך ומכל־ביתו, לצוות אותי נגיד על־עם יהוה על־ישראל; ושיחקתי, לפני יהוה. כב ונקלותי עוד מזאת, והייתי שפל בעיניי; ועם־האמהות אשר אמרת, עימם איכבדה. כג ולמיכל, בת־שאול, לא־היה לה, ילד--עד, יום מותה. {פ}