תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק כד

א ויוסף, אף־יהוה, לחרות, בישראל; ויסת את־דויד בהם לאמור, לך מנה את־ישראל ואת־יהודה. ב ויאמר המלך אל־יואב שר־החיל אשר־איתו, שוט־נא בכל־שבטי ישראל מדן ועד־באר שבע, ופקדו, את־העם; וידעתי, את מספר העם. {ס}

ג ויאמר יואב אל־המלך, ויוסף יהוה אלוהיך אל־העם כהם וכהם מאה פעמים, ועיני אדוני־המלך, רואות; ואדוני המלך, למה חפץ בדבר הזה. ד ויחזק דבר־המלך אל־יואב, ועל שרי החיל; וייצא יואב ושרי החיל, לפני המלך, לפקוד את־העם, את־ישראל. ה ויעברו, את־הירדן; ויחנו בערוער, ימין העיר אשר בתוך־הנחל הגד--ואל־יעזר. ו ויבואו, הגלעדה, ואל־ארץ תחתים, חודשי; ויבואו דנה יען, וסביב אל־צידון. ז ויבואו, מבצר־צור, וכל־ערי החיווי, והכנעני; וייצאו אל־נגב יהודה, באר שבע. ח וישוטו, בכל־הארץ; ויבואו מקצה תשעה חודשים, ועשרים יום--ירושלים. ט וייתן יואב את־מספר מפקד־העם, אל־המלך; ותהי ישראל שמונה מאות אלף איש־חיל, שולף חרב, ואיש יהודה, חמש־מאות אלף איש. י ויך לב־דויד אותו, אחרי־כן ספר את־העם; {פ}

ויאמר דויד אל־יהוה, חטאתי מאוד אשר עשיתי, ועתה יהוה העבר־נא את־עוון עבדך, כי נסכלתי מאוד. יא ויקם דויד, בבוקר; {פ}

ודבר־יהוה, היה אל־גד הנביא, חוזה דויד, לאמור. יב הלוך ודיברת אל־דויד, כה אמר יהוה--שלוש, אנוכי נוטל עליך: בחר־לך אחת־מהם, ואעשה־לך. יג ויבוא־גד אל־דויד, ויגד־לו; ויאמר לו התבוא לך שבע־שנים רעב בארצך אם־שלושה חודשים נוסך לפני־צריך והוא רודפך, ואם־היות שלושת ימים דבר בארצך--עתה דע וראה, מה־אשיב שולחי דבר. {ס}

יד ויאמר דויד אל־גד, צר־לי מאוד; ניפלה־נא ביד־יהוה כי־רבים רחמיו, וביד־אדם אל־אפולה. טו וייתן יהוה דבר בישראל, מהבוקר ועד־עת מועד; וימת מן־העם, מדן ועד־באר שבע, שבעים אלף, איש. טז וישלח ידו המלאך ירושלים, לשחתה, ויינחם יהוה אל־הרעה, ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך; ומלאך יהוה היה, עם־גורן הארוונה היבוסי. {ס}

יז ויאמר דויד אל־יהוה בראותו את־המלאך המכה בעם, ויאמר הנה אנוכי חטאתי ואנוכי העוויתי, ואלה הצאן, מה עשו: תהי נא ידך בי, ובבית אבי. {פ}

יח ויבוא־גד אל־דויד, ביום ההוא; ויאמר לו, עלה הקם ליהוה מזבח, בגורן, ארוונה היבוסי. יט ויעל דויד כדבר־גד, כאשר ציווה יהוה. כ וישקף ארוונה, וירא את־המלך ואת־עבדיו, עוברים, עליו; וייצא ארוונה, וישתחו למלך אפיו ארצה. כא ויאמר ארוונה, מדוע בא אדוני־המלך אל־עבדו; ויאמר דויד לקנות מעימך את־הגורן, לבנות מזבח ליהוה, ותיעצר המגפה, מעל העם. כב ויאמר ארוונה אל־דויד, ייקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו; ראה הבקר לעולה, והמוריגים וכלי הבקר לעצים. כג הכול, נתן ארוונה המלך--למלך; {ס} ויאמר ארוונה אל־המלך, יהוה אלוהיך ירצך. כד ויאמר המלך אל־ארוונה, לא כי־קנה אקנה מאותך במחיר, ולא אעלה ליהוה אלוהיי, עולות חינם; וייקן דויד את־הגורן ואת־הבקר, בכסף שקלים חמישים. כה וייבן שם דויד מזבח ליהוה, ויעל עולות ושלמים; וייעתר יהוה לארץ, ותיעצר המגפה מעל ישראל. {ש}