תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק כד

א ויהי, כאשר שב שאול, מאחרי, פלשתים; ויגידו לו, לאמור, הנה דויד, במדבר עין גדי. {ס}

ב וייקח שאול, שלושת אלפים איש בחור--מכל-ישראל; וילך, לבקש את-דויד ואנשיו, על-פני, צורי היעלים. ג ויבוא אל-גדרות הצאן על-הדרך, ושם מערה, ויבוא שאול, להסך את-רגליו; ודויד, ואנשיו, בירכתי המערה, יושבים. ד ויאמרו אנשי דויד אליו, הנה היום אשר-אמר יהוה אליך הנה אנוכי נותן את-אויבך בידך, ועשית לו, כאשר ייטב בעיניך; ויקם דויד, ויכרות את-כנף-המעיל אשר-לשאול--בלט. ה ויהי, אחרי-כן, ויך לב-דויד, אותו--על אשר כרת, את-כנף אשר לשאול. ו ויאמר לאנשיו חלילה לי מיהוה, אם-אעשה את-הדבר הזה לאדוני למשיח יהוה--לשלוח ידי, בו: כי-משיח יהוה, הוא. ז וישסע דויד את-אנשיו בדברים, ולא נתנם לקום אל-שאול; ושאול קם מהמערה, וילך בדרך. {ס}

ח ויקם דויד אחרי-כן, וייצא מהמערה, ויקרא אחרי-שאול לאמור, אדוני המלך; ויבט שאול אחריו, וייקוד דויד אפיים ארצה וישתחו. {ס}

ט ויאמר דויד לשאול, למה תשמע את-דברי אדם לאמור: הנה דויד, מבקש רעתך. י הנה היום הזה ראו עיניך, את אשר-נתנך יהוה היום בידי במערה, ואמר להרוגך, ותחס עליך; ואומר, לא-אשלח ידי באדוני--כי-משיח יהוה, הוא. יא ואבי ראה--גם ראה את-כנף מעילך, בידי: כי בכורתי את-כנף מעילך ולא הרגתיך, דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא-חטאתי לך--ואתה צודה את-נפשי, לקחתה. יב ישפוט יהוה ביני ובינך, ונקמני יהוה ממך; וידי, לא תהיה-בך. יג כאשר יאמר, משל הקדמוני, מרשעים, ייצא רשע; וידי, לא תהיה-בך. יד אחרי מי יצא מלך ישראל, אחרי מי אתה רודף: אחרי כלב מת, אחרי פרעוש אחד. טו והיה יהוה לדיין, ושפט ביני ובינך; וירא וירב את-ריבי, וישפטני מידך. {פ}

טז ויהי ככלות דויד, לדבר את-הדברים האלה אל-שאול, ויאמר שאול, הקולך זה בני דויד; ויישא שאול קולו, ויבך. יז ויאמר, אל-דויד, צדיק אתה, ממני: כי אתה גמלתני הטובה, ואני גמלתיך הרעה. יח ואתה הגדת היום, את אשר-עשית איתי טובה--את אשר סיגרני יהוה בידך, ולא הרגתני. יט וכי-ימצא איש את-אויבו, ושילחו בדרך טובה; ויהוה, ישלמך טובה, תחת היום הזה, אשר עשית לי. כ ועתה הנה ידעתי, כי מלוך תמלוך; וקמה, בידך, ממלכת, ישראל. כא ועתה, הישבעה לי ביהוה, אם-תכרית את-זרעי, אחריי; ואם-תשמיד את-שמי, מבית אבי. כב ויישבע דויד, לשאול; וילך שאול, אל-ביתו, ודויד ואנשיו, עלו על-המצודה. {ס}