תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק כד

א ויהי, כאשר שב שאול, מאחרי, פלשתים; ויגידו לו, לאמור, הנה דויד, במדבר עין גדי. {ס}

ב וייקח שאול, שלושת אלפים איש בחור--מכל־ישראל; וילך, לבקש את־דויד ואנשיו, על־פני, צורי היעלים. ג ויבוא אל־גדרות הצאן על־הדרך, ושם מערה, ויבוא שאול, להסך את־רגליו; ודויד, ואנשיו, בירכתי המערה, יושבים. ד ויאמרו אנשי דויד אליו, הנה היום אשר־אמר יהוה אליך הנה אנוכי נותן את־אויבך בידך, ועשית לו, כאשר ייטב בעיניך; ויקם דויד, ויכרות את־כנף־המעיל אשר־לשאול--בלט. ה ויהי, אחרי־כן, ויך לב־דויד, אותו--על אשר כרת, את־כנף אשר לשאול. ו ויאמר לאנשיו חלילה לי מיהוה, אם־אעשה את־הדבר הזה לאדוני למשיח יהוה--לשלוח ידי, בו: כי־משיח יהוה, הוא. ז וישסע דויד את־אנשיו בדברים, ולא נתנם לקום אל־שאול; ושאול קם מהמערה, וילך בדרך. {ס}

ח ויקם דויד אחרי־כן, וייצא מהמערה, ויקרא אחרי־שאול לאמור, אדוני המלך; ויבט שאול אחריו, וייקוד דויד אפיים ארצה וישתחו. {ס}

ט ויאמר דויד לשאול, למה תשמע את־דברי אדם לאמור: הנה דויד, מבקש רעתך. י הנה היום הזה ראו עיניך, את אשר־נתנך יהוה היום בידי במערה, ואמר להרוגך, ותחס עליך; ואומר, לא־אשלח ידי באדוני--כי־משיח יהוה, הוא. יא ואבי ראה--גם ראה את־כנף מעילך, בידי: כי בכורתי את־כנף מעילך ולא הרגתיך, דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא־חטאתי לך--ואתה צודה את־נפשי, לקחתה. יב ישפוט יהוה ביני ובינך, ונקמני יהוה ממך; וידי, לא תהיה־בך. יג כאשר יאמר, משל הקדמוני, מרשעים, ייצא רשע; וידי, לא תהיה־בך. יד אחרי מי יצא מלך ישראל, אחרי מי אתה רודף: אחרי כלב מת, אחרי פרעוש אחד. טו והיה יהוה לדיין, ושפט ביני ובינך; וירא וירב את־ריבי, וישפטני מידך. {פ}

טז ויהי ככלות דויד, לדבר את־הדברים האלה אל־שאול, ויאמר שאול, הקולך זה בני דויד; ויישא שאול קולו, ויבך. יז ויאמר, אל־דויד, צדיק אתה, ממני: כי אתה גמלתני הטובה, ואני גמלתיך הרעה. יח ואתה הגדת היום, את אשר־עשית איתי טובה--את אשר סיגרני יהוה בידך, ולא הרגתני. יט וכי־ימצא איש את־אויבו, ושילחו בדרך טובה; ויהוה, ישלמך טובה, תחת היום הזה, אשר עשית לי. כ ועתה הנה ידעתי, כי מלוך תמלוך; וקמה, בידך, ממלכת, ישראל. כא ועתה, הישבעה לי ביהוה, אם־תכרית את־זרעי, אחריי; ואם־תשמיד את־שמי, מבית אבי. כב ויישבע דויד, לשאול; וילך שאול, אל־ביתו, ודויד ואנשיו, עלו על־המצודה. {ס}