תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק יח

א ויהי, ככלותו לדבר אל־שאול, ונפש יהונתן, נקשרה בנפש דויד; ויאהבהו יהונתן, כנפשו. ב וייקחהו שאול, ביום ההוא; ולא נתנו, לשוב בית אביו. ג ויכרות יהונתן ודויד, ברית, באהבתו אותו, כנפשו. ד ויתפשט יהונתן, את־המעיל אשר עליו, וייתנהו, לדויד; ומדיו, ועד־חרבו ועד־קשתו ועד־חגורו. ה וייצא דויד בכול אשר ישלחנו שאול, ישכיל, וישימהו שאול, על אנשי המלחמה; וייטב, בעיני כל־העם, וגם, בעיני עבדי שאול. {פ}

ו ויהי בבואם, בשוב דויד מהכות את־הפלשתי, ותצאנה הנשים מכל־ערי ישראל לשיר והמחולות, לקראת שאול המלך--בתופים בשמחה, ובשלישים. ז ותענינה הנשים המשחקות, ותאמרנה: הכה שאול באלפיו, ודויד ברבבותיו. ח וייחר לשאול מאוד, ויירע בעיניו הדבר הזה, ויאמר נתנו לדויד רבבות, ולי נתנו האלפים; ועוד לו, אך המלוכה. ט ויהי שאול, עוין את־דויד, מהיום ההוא, והלאה. {ס}

י ויהי ממוחרת, ותצלח רוח אלוהים רעה אל־שאול ויתנבא בתוך־הבית, ודויד מנגן בידו, כיום ביום; והחנית, ביד־שאול. יא ויטל שאול, את־החנית, ויאמר, אכה בדויד ובקיר; וייסוב דויד מפניו, פעמיים. יב ויירא שאול, מלפני דויד: כי־היה יהוה עימו, ומעם שאול סר. יג ויסירהו שאול מעימו, וישימהו לו שר־אלף; וייצא ויבוא, לפני העם. {ס}

יד ויהי דויד לכל־דרכיו, משכיל; ויהוה, עימו. טו וירא שאול, אשר־הוא משכיל מאוד; ויגר, מפניו. טז וכל־ישראל ויהודה, אוהב את־דויד: כי־הוא יוצא ובא, לפניהם. {פ}

יז ויאמר שאול אל־דויד, הנה בתי הגדולה מרב אותה אתן־לך לאישה--אך היה־לי לבן־חיל, והילחם מלחמות יהוה; ושאול אמר, אל־תהי ידי בו, ותהי־בו, יד־פלשתים. {ס}

יח ויאמר דויד אל־שאול, מי אנוכי ומי חיי, משפחת אבי, בישראל--כי־אהיה חתן, למלך. יט ויהי, בעת תת את־מרב בת־שאול--לדויד; והיא ניתנה לעדריאל המחולתי, לאישה. כ ותאהב מיכל בת־שאול, את־דויד; ויגידו לשאול, ויישר הדבר בעיניו. כא ויאמר שאול אתננה לו, ותהי־לו למוקש, ותהי־בו, יד־פלשתים; ויאמר שאול אל־דויד, בשתיים תתחתן בי היום. כב ויצו שאול את־עבדיו, דברו אל־דויד בלט לאמור, הנה חפץ בך המלך, וכל־עבדיו אהבוך; ועתה, התחתן במלך. כג וידברו עבדי שאול, באוזני דויד, את־הדברים, האלה; ויאמר דויד, הנקלה בעיניכם התחתן במלך, ואנוכי, איש־רש ונקלה. כד ויגידו עבדי שאול, לו--לאמור: כדברים האלה, דיבר דויד. כה ויאמר שאול כה־תאמרו לדויד, אין־חפץ למלך במוהר, כי במאה עורלות פלשתים, להינקם באויבי המלך; ושאול חשב, להפיל את־דויד ביד־פלשתים. כו ויגידו עבדיו לדויד, את־הדברים האלה, ויישר הדבר בעיני דויד, להתחתן במלך; ולא מלאו, הימים. כז ויקם דויד וילך הוא ואנשיו, ויך בפלשתים מאתיים איש, ויבא דויד את־עורלותיהם, וימלאום למלך להתחתן במלך; וייתן־לו שאול את־מיכל בתו, לאישה. {ס}

כח וירא שאול ויידע, כי יהוה עם־דויד; ומיכל בת־שאול, אהבתהו. כט ויוסף שאול, לירוא מפני דויד--עוד; ויהי שאול אויב את־דויד, כל־הימים. {פ}

ל וייצאו, שרי פלשתים; ויהי מדי צאתם, שכל דויד מכול עבדי שאול, וייקר שמו, מאוד. {ס}