תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק ב

א ויהי אחרי־כן, וישאל דויד ביהוה לאמור האעלה באחת ערי יהודה, ויאמר יהוה אליו, עלה; ויאמר דויד אנה אעלה, ויאמר חברונה. ב ויעל שם דויד, וגם שתי נשיו--אחינועם, היזרעאלית, ואביגיל, אשת נבל הכרמלי. ג ואנשיו אשר־עימו העלה דויד, איש וביתו; ויישבו, בערי חברון. ד ויבואו אנשי יהודה, וימשחו־שם את־דויד למלך על־בית יהודה; ויגידו לדויד, לאמור, אנשי יבש גלעד, אשר קברו את־שאול. {ס}

ה וישלח דויד מלאכים, אל־אנשי יבש גלעד; ויאמר אליהם, ברוכים אתם ליהוה, אשר עשיתם החסד הזה עם־אדוניכם עם־שאול, ותקברו אותו. ו ועתה, יעש־יהוה עימכם חסד ואמת; וגם אנוכי, אעשה איתכם הטובה הזאת, אשר עשיתם, הדבר הזה. ז ועתה תחזקנה ידיכם, והיו לבני־חיל--כי־מת, אדוניכם שאול; וגם־אותי, משחו בית־יהודה למלך--עליהם. {פ}

ח ואבנר בן־נר, שר־צבא אשר לשאול--לקח, את־איש בושת בן־שאול, ויעבירהו, מחניים. ט וימליכהו, אל־הגלעד, ואל־האשורי, ואל־יזרעאל; ועל־אפריים, ועל־בנימין, ועל־ישראל, כולו. {פ}

י בן־ארבעים שנה איש־בושת בן־שאול, במולכו על־ישראל, ושתיים שנים, מלך; אך בית יהודה, היו אחרי דויד. יא ויהי מספר הימים, אשר היה דויד מלך בחברון על־בית יהודה--שבע שנים, ושישה חודשים. {ס}

יב וייצא אבנר בן־נר, ועבדי איש־בושת בן־שאול, ממחניים, גבעונה. יג ויואב בן־צרויה ועבדי דויד, יצאו, ויפגשום על־בריכת גבעון, יחדיו; ויישבו אלה על־הבריכה, מזה, ואלה על־הבריכה, מזה. יד ויאמר אבנר, אל־יואב, יקומו נא הנערים, וישחקו לפנינו; ויאמר יואב, יקומו. טו ויקומו, ויעברו במספר--שנים עשר לבנימין, ולאיש בושת בן־שאול, ושנים עשר, מעבדי דויד. טז ויחזיקו איש בראש ריעהו, וחרבו בצד ריעהו, וייפלו, יחדיו; ויקרא למקום ההוא, חלקת הצורים אשר בגבעון. יז ותהי המלחמה קשה עד־מאוד, ביום ההוא; ויינגף אבנר ואנשי ישראל, לפני עבדי דויד. יח ויהיו־שם, שלושה בני צרויה--יואב ואבישי, ועשהאל; ועשהאל קל ברגליו, כאחד הצביים אשר בשדה. יט וירדוף עשהאל, אחרי אבנר; ולא־נטה ללכת, על־הימין ועל־השמאל, מאחרי, אבנר. כ וייפן אבנר, אחריו, ויאמר, האתה זה עשהאל; ויאמר, אנוכי. כא ויאמר לו אבנר, נטה לך על־ימינך או על־שמאלך, ואחוז לך אחד מהנערים, וקח־לך את־חליצתו; ולא־אבה עשהאל, לסור מאחריו. כב ויוסף עוד אבנר, לאמור אל־עשהאל, סור לך, מאחריי: למה אכך, ארצה, ואיך אשא פניי, אל־יואב אחיך. כג וימאן לסור, ויכהו אבנר באחרי החנית אל־החומש ותצא החנית מאחריו, וייפול־שם, וימת תחתיו; ויהי כל־הבא אל־המקום אשר־נפל שם עשהאל, וימות--ויעמודו. כד וירדפו יואב ואבישי, אחרי אבנר; והשמש באה--והמה באו עד־גבעת אמה, אשר על־פני־גיח דרך מדבר גבעון. כה ויתקבצו בני־בנימין אחרי אבנר, ויהיו לאגודה אחת; ויעמדו, על ראש־גבעה אחת. כו ויקרא אבנר אל־יואב, ויאמר הלנצח תאכל חרב--הלוא ידעת, כי־מרה תהיה באחרונה; ועד־מתיי לא־תאמר לעם, לשוב מאחרי אחיהם. כז ויאמר יואב--חי האלוהים, כי לולא דיברת: כי אז מהבוקר נעלה העם, איש מאחרי אחיו. כח ויתקע יואב, בשופר, ויעמדו כל־העם, ולא־ירדפו עוד אחרי ישראל; ולא־יספו עוד, להילחם. כט ואבנר ואנשיו, הלכו בערבה, כול, הלילה ההוא; ויעברו את־הירדן, וילכו כל־הבתרון, ויבואו, מחניים. ל ויואב, שב מאחרי אבנר, ויקבוץ, את־כל־העם; וייפקדו מעבדי דויד, תשעה־עשר איש--ועשהאל. לא ועבדי דויד, הכו מבנימין, ובאנשי, אבנר: שלוש־מאות ושישים איש, מתו. לב וישאו, את־עשהאל, ויקברוהו בקבר אביו, אשר בית לחם; וילכו כל־הלילה, יואב ואנשיו, וייאור להם, בחברון.