תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק כא

א ויקם, וילך; ויהונתן, בא העיר. ב ויבוא דויד נובה, אל־אחימלך הכוהן; ויחרד אחימלך לקראת דויד, ויאמר לו מדוע אתה לבדך, ואיש, אין איתך. ג ויאמר דויד לאחימלך הכוהן, המלך ציווני דבר, ויאמר אליי איש אל־יידע מאומה את־הדבר אשר־אנוכי שולחך, ואשר ציוויתיך; ואת־הנערים יודעתי, אל־מקום פלוני אלמוני. ד ועתה, מה־יש תחת־ידך חמישה־לחם--תנה בידי; או, הנמצא. ה ויען הכוהן את־דויד ויאמר, אין־לחם חול אל־תחת ידי: כי־אם־לחם קודש יש, אם־נשמרו הנערים אך מאישה. {פ}

ו ויען דויד את־הכוהן ויאמר לו, כי אם־אישה עצורה־לנו כתמול שלשום, בצאתי, ויהיו כלי־הנערים קודש: והוא, דרך חול--ואף, כי היום יקדש בכלי. ז וייתן־לו הכוהן, קודש: כי לא־היה שם לחם, כי־אם־לחם הפנים המוסרים מלפני יהוה, לשום לחם חום, ביום הילקחו. ח ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא, נעצר לפני יהוה, ושמו, דואג האדומי--אביר הרועים, אשר לשאול. ט ויאמר דויד לאחימלך, ואין יש־פה תחת־ידך חנית או־חרב: כי גם־חרבי וגם־כליי לא־לקחתי בידי, כי־היה דבר־המלך נחוץ. {ס}

י ויאמר הכוהן, חרב גולית הפלשתי אשר־הכית בעמק האלה הנה־היא לוטה בשמלה אחרי האיפוד--אם־אותה תיקח־לך קח, כי אין אחרת זולתה בזה; {ס} ויאמר דויד אין כמוה, תננה לי. יא ויקם דויד, ויברח ביום־ההוא מפני שאול; ויבוא, אל־אכיש מלך גת. יב ויאמרו עבדי אכיש, אליו, הלוא־זה דויד, מלך הארץ; הלוא לזה, יענו במחולות לאמור, הכה שאול באלפיו, ודויד ברבבותיו. יג וישם דויד את־הדברים האלה, בלבבו; ויירא מאוד, מפני אכיש מלך־גת. יד וישנו את־טעמו בעיניהם, ויתהולל בידם; ויתו על־דלתות השער, ויורד רירו אל־זקנו. {ס}

טו ויאמר אכיש, אל־עבדיו: הנה תראו איש משתגע, למה תביאו אותו אליי. טז חסר משוגעים, אני, כי־הבאתם את־זה, להשתגע עליי; הזה, יבוא אל־ביתי. {פ}