תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק כב

א וילך דויד משם, ויימלט אל־מערת עדולם; וישמעו אחיו וכל־בית אביו, ויירדו אליו שמה. ב ויתקבצו אליו כל־איש מצוק וכל־איש אשר־לו נושא, וכל־איש מר־נפש, ויהי עליהם, לשר; ויהיו עימו, כארבע מאות איש. ג וילך דויד משם, מצפה מואב; ויאמר אל־מלך מואב, ייצא־נא אבי ואימי איתכם, עד אשר אדע, מה־יעשה־לי אלוהים. ד וינחם, את־פני מלך מואב; ויישבו עימו, כל־ימי היות־דויד במצודה. {ס}

ה ויאמר גד הנביא אל־דויד, לא תשב במצודה--לך ובאת־לך, ארץ יהודה; וילך דויד, ויבוא יער חרת. {ס}

ו וישמע שאול--כי נודע דויד, ואנשים אשר איתו; ושאול יושב בגבעה תחת־האשל ברמה, וחניתו בידו, וכל־עבדיו, ניצבים עליו. ז ויאמר שאול, לעבדיו הניצבים עליו, שמעו־נא, בני ימיני: גם־לכולכם, ייתן בן־ישי שדות וכרמים--לכולכם ישים, שרי אלפים ושרי מאות. ח כי קשרתם כולכם עליי, ואין־גולה את־אוזני בכרות־בני עם־בן־ישי, ואין־חולה מכם עליי, וגולה את־אוזני: כי הקים בני את־עבדי עליי לאורב, כיום הזה. {ס}

ט ויען דואג האדומי, והוא ניצב על־עבדי־שאול--ויאמר: ראיתי, את־בן־ישי, בא נובה, אל־אחימלך בן־אחיטוב. י וישאל־לו, ביהוה, וצידה, נתן לו; ואת, חרב גולית הפלשתי--נתן לו. יא וישלח המלך לקרוא את־אחימלך בן־אחיטוב הכוהן, ואת כל־בית אביו הכוהנים--אשר בנוב; ויבואו כולם, אל־המלך. {ס}

יב ויאמר שאול, שמע־נא בן־אחיטוב; ויאמר, הנני אדוני. יג ויאמר אליו, שאול, למה קשרתם עליי, אתה ובן־ישי--בתיתך לו לחם וחרב, ושאול לו באלוהים, לקום אליי לאורב, כיום הזה. {ס}

יד ויען אחימלך את־המלך, ויאמר: ומי בכל־עבדיך כדויד נאמן, וחתן המלך וסר אל־משמעתך ונכבד בביתך. טו היום החילותי לשאול־לו באלוהים, חלילה לי: אל־ישם המלך בעבדו דבר, בכל־בית אבי--כי לא־ידע עבדך בכל־זאת, דבר קטון או גדול. טז ויאמר המלך, מות תמות אחימלך: אתה, וכל־בית אביך. יז ויאמר המלך לרצים הניצבים עליו סובו והמיתו כוהני יהוה, כי גם־ידם עם־דויד, וכי ידעו כי־בורח הוא, ולא גלו את־אוזני; ולא־אבו עבדי המלך, לשלוח את־ידם, לפגוע, בכוהני יהוה. {ס}

יח ויאמר המלך, לדואג, סוב אתה, ופגע בכוהנים; וייסוב דואג האדומי, ויפגע־הוא בכוהנים, וימת ביום ההוא שמונים וחמישה איש, נושא איפוד בד. יט ואת נוב עיר־הכוהנים, הכה לפי־חרב, מאיש ועד־אישה, מעולל ועד־יונק; ושור וחמור ושה, לפי־חרב. כ ויימלט בן־אחד, לאחימלך בן־אחיטוב, ושמו, אביתר; ויברח, אחרי דויד. כא ויגד אביתר, לדויד: כי הרג שאול, את כוהני יהוה. כב ויאמר דויד לאביתר, ידעתי ביום ההוא כי־שם דואג האדומי, כי־הגד יגיד, לשאול: אנוכי סבותי, בכל־נפש בית אביך. כג שבה איתי אל־תירא, כי אשר־יבקש את־נפשי יבקש את־נפשך: כי־משמרת אתה, עימדי. {ס}