תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק יח

א ויפקוד דויד, את־העם אשר איתו; וישם עליהם, שרי אלפים ושרי מאות. ב וישלח דויד את־העם, השלישית ביד־יואב והשלישית ביד אבישי בן־צרויה אחי יואב, והשלישית, ביד איתיי הגיתי; {ס} ויאמר המלך אל־העם, יצוא אצא גם־אני עימכם. ג ויאמר העם לא תצא, כי אם־נוס ננוס לא־ישימו אלינו לב ואם־ימותו חציינו לא־ישימו אלינו לב--כי־עתה כמונו, עשרה אלפים; ועתה טוב, כי־תהיה־לנו מעיר לעזור. {ס}

ד ויאמר אליהם המלך, אשר־ייטב בעיניכם אעשה; ויעמוד המלך, אל־יד השער, וכל־העם יצאו, למאות ולאלפים. ה ויצו המלך את־יואב ואת־אבישי ואת־איתיי, לאמור, לאט־לי, לנער לאבשלום; וכל־העם שמעו, בצוות המלך את־כל־השרים--על־דבר אבשלום. ו וייצא העם השדה, לקראת ישראל; ותהי המלחמה, ביער אפריים. ז ויינגפו שם עם ישראל, לפני עבדי דויד; ותהי־שם המגפה גדולה, ביום ההוא--עשרים אלף. ח ותהי־שם המלחמה נפוצת, על־פני כל־הארץ; וירב היער לאכול בעם, מאשר אכלה החרב ביום ההוא. ט וייקרא, אבשלום, לפני, עבדי דויד; ואבשלום רוכב על־הפרד, ויבוא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויותן בין השמיים ובין הארץ, והפרד אשר־תחתיו, עבר. י וירא איש אחד, ויגד ליואב; ויאמר, הנה ראיתי את־אבשלום, תלוי, באלה. יא ויאמר יואב, לאיש המגיד לו, והנה ראית, ומדוע לא־הכיתו שם ארצה; ועליי, לתת לך עשרה כסף, וחגורה, אחת. יב ויאמר האיש, אל־יואב, ולו אנוכי שוקל על־כפיי אלף כסף, לא־אשלח ידי אל־בן־המלך: כי באוזנינו ציווה המלך, אותך ואת־אבישי ואת־איתיי לאמור, שמרו־מי, בנער באבשלום. יג או־עשיתי בנפשי שקר, וכל־דבר לא־ייכחד מן־המלך; ואתה, תתייצב מנגד. יד ויאמר יואב, לא־כן אוחילה לפניך; וייקח שלושה שבטים בכפו, ויתקעם בלב אבשלום--עודנו חי, בלב האלה. טו ויסובו עשרה נערים, נושאי כלי יואב; ויכו את־אבשלום, וימיתוהו. טז ויתקע יואב, בשופר, וישב העם, מרדוף אחרי ישראל: כי־חשך יואב, את־העם. יז ויקחו את־אבשלום, וישליכו אותו ביער אל־הפחת הגדול, ויציבו עליו גל־אבנים, גדול מאוד; וכל־ישראל--נסו, איש לאוהליו. יח ואבשלום לקח, ויצב־לו בחייו את־מצבת אשר בעמק־המלך--כי אמר אין־לי בן, בעבור הזכיר שמי; ויקרא למצבת, על־שמו, וייקרא לה יד אבשלום, עד היום הזה. {ס}

יט ואחימעץ בן־צדוק, אמר, ארוצה נא, ואבשרה את־המלך: כי־שפטו יהוה, מיד אויביו. כ ויאמר לו יואב, לא איש בשורה אתה היום הזה, ובישרת, ביום אחר; והיום הזה לא תבשר, כי־על־כן בן־המלך מת. כא ויאמר יואב לכושי, לך הגד למלך אשר ראית; וישתחו כושי ליואב, וירוץ. כב ויוסף עוד אחימעץ בן־צדוק, ויאמר אל־יואב, ויהי מה, ארוצה־נא גם־אני אחרי הכושי; ויאמר יואב, למה־זה אתה רץ בני, ולך, אין־בשורה מוצאת. כג ויהי־מה ארוץ, ויאמר לו רוץ; וירץ אחימעץ דרך הכיכר, ויעבור את־הכושי. כד ודויד יושב, בין־שני השערים; וילך הצופה אל־גג השער, אל־החומה, ויישא את־עיניו וירא, והנה־איש רץ לבדו. כה ויקרא הצופה, ויגד למלך, ויאמר המלך, אם־לבדו בשורה בפיו; וילך הלוך, וקרב. כו וירא הצופה, איש־אחר רץ, ויקרא הצופה אל־השוער, ויאמר הנה־איש רץ לבדו; ויאמר המלך, גם־זה מבשר. כז ויאמר, הצופה, אני רואה את־מרוצת הראשון, כמרוצת אחימעץ בן־צדוק; ויאמר המלך איש־טוב זה, ואל־בשורה טובה יבוא. כח ויקרא אחימעץ, ויאמר אל־המלך שלום, וישתחו למלך לאפיו, ארצה; {ס} ויאמר, ברוך יהוה אלוהיך, אשר סיגר את־האנשים, אשר־נשאו את־ידם באדוני המלך. {ס}

כט ויאמר המלך, שלום לנער לאבשלום; ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון הגדול לשלוח את־עבד המלך יואב, ואת־עבדך, ולא ידעתי, מה. ל ויאמר המלך, סוב התייצב כה; וייסוב, ויעמוד. לא והנה הכושי, בא; ויאמר הכושי, יתבשר אדוני המלך--כי־שפטך יהוה היום, מיד כל־הקמים עליך. {ס}

לב ויאמר המלך אל־הכושי, השלום לנער לאבשלום; ויאמר הכושי, יהיו כנער אויבי אדוני המלך, וכול אשר־קמו עליך, לרעה. {ס}