תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק ט

א ויאמר דויד--הכי יש־עוד, אשר נותר לבית שאול; ואעשה עימו חסד, בעבור יהונתן. ב ולבית שאול עבד ושמו ציבא, ויקראו־לו אל־דויד; ויאמר המלך אליו האתה ציבא, ויאמר עבדך. ג ויאמר המלך, האפס עוד איש לבית שאול, ואעשה עימו, חסד אלוהים; ויאמר ציבא אל־המלך, עוד בן ליהונתן נכה רגליים. ד ויאמר־לו המלך, איפה הוא; ויאמר ציבא, אל־המלך, הנה־הוא בית מכיר בן־עמיאל, בלו דבר. ה וישלח, המלך דויד; וייקחהו, מבית מכיר בן־עמיאל--מלו דבר. ו ויבוא מפיבושת בן־יהונתן בן־שאול, אל־דויד, וייפול על־פניו, וישתחו; ויאמר דויד מפיבושת, ויאמר הנה עבדך. ז ויאמר לו דויד אל־תירא, כי עשה אעשה עימך חסד בעבור יהונתן אביך, והשיבותי לך, את־כל־שדה שאול אביך; ואתה, תאכל לחם על־שולחני--תמיד. ח וישתחו, ויאמר מה עבדך: כי פנית, אל־הכלב המת אשר כמוני. ט ויקרא המלך, אל־ציבא נער שאול--ויאמר אליו: כול אשר היה לשאול ולכל־ביתו, נתתי לבן־אדוניך. י ועבדת לו את־האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת, והיה לבן־אדוניך לחם ואכלו, ומפיבושת בן־אדוניך, יאכל תמיד לחם על־שולחני; ולציבא, חמישה עשר בנים--ועשרים עבדים. יא ויאמר ציבא, אל־המלך, ככול אשר יצווה אדוני המלך את־עבדו, כן יעשה עבדך; ומפיבושת, אוכל על־שולחני, כאחד, מבני המלך. יב ולמפיבושת בן־קטן, ושמו מיכא; וכול מושב בית־ציבא, עבדים למפיבושת. יג ומפיבושת, יושב בירושלים, כי על־שולחן המלך תמיד, הוא אוכל; והוא פיסח, שתי רגליו. {פ}