תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שמואל - הכול
שמואל א פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
- שמואל ב פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
א ויהי, כי־ישב המלך בביתו; ויהוה הניח־לו מסביב, מכל־אויביו. ב ויאמר המלך, אל־נתן הנביא, ראה נא, אנוכי יושב בבית ארזים; וארון, האלוהים, יושב, בתוך היריעה. ג ויאמר נתן אל־המלך, כול אשר בלבבך לך עשה: כי יהוה, עימך. ד ויהי, בלילה ההוא; {ס} ויהי, דבר־יהוה, אל־נתן, לאמור. ה לך ואמרת אל־עבדי אל־דויד, {ס} כה אמר יהוה: האתה תבנה־לי בית, לשבתי. ו כי לא ישבתי, בבית, למיום העלותי את־בני ישראל ממצריים, ועד היום הזה; ואהיה, מתהלך, באוהל, ובמשכן. ז בכול אשר־התהלכתי, בכל־בני ישראל, הדבר דיברתי את־אחד שבטי ישראל, אשר ציוויתי לרעות את־עמי את־ישראל לאמור: למה לא־בניתם לי, בית ארזים. ח ועתה כה־תאמר לעבדי לדויד, כה אמר יהוה צבאות, אני לקחתיך מן־הנווה, מאחר הצאן--להיות נגיד, על־עמי על־ישראל. ט ואהיה עימך, בכל אשר הלכת, ואכריתה את־כל־אויביך, מפניך; ועשיתי לך שם גדול, כשם הגדולים אשר בארץ. י ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו, ושכן תחתיו, ולא ירגז, עוד; ולא־יוסיפו בני־עוולה לענותו, כאשר בראשונה. יא ולמן־היום, אשר ציוויתי שופטים על־עמי ישראל, והניחותי לך, מכל־אויביך; והגיד לך יהוה, כי־בית יעשה־לך יהוה. יב כי ימלאו ימיך, ושכבת את־אבותיך, והקימותי את־זרעך אחריך, אשר ייצא ממעיך; והכינותי, את־ממלכתו. יג הוא יבנה־בית, לשמי; וכוננתי את־כיסא ממלכתו, עד־עולם. יד אני אהיה־לו לאב, והוא יהיה־לי לבן--אשר, בהעוותו, והוכחתיו בשבט אנשים, ובנגעי בני אדם. טו וחסדי, לא־יסור ממנו, כאשר הסירותי מעם שאול, אשר הסירותי מלפניך. טז ונאמן ביתך וממלכתך עד־עולם, לפניך: כיסאך, יהיה נכון עד־עולם. יז ככול הדברים האלה, וככול החיזיון הזה--כן דיבר נתן, אל־דויד. {פ}
יח ויבוא המלך דויד, ויישב לפני יהוה; ויאמר, מי אנוכי אדוניי יהוה ומי ביתי--כי הביאותני, עד־הלום. יט ותקטן עוד זאת בעיניך אדוניי יהוה, ותדבר גם אל־בית־עבדך למרחוק; וזאת תורת האדם, אדוניי יהוה. כ ומה־יוסיף דויד עוד, לדבר אליך; ואתה ידעת את־עבדך, אדוניי יהוה. כא בעבור דברך, וכליבך, עשית, את כל־הגדולה הזאת--להודיע, את־עבדך. כב על־כן גדלת, יהוה אלוהים: כי־אין כמוך, ואין אלוהים זולתך, בכול אשר־שמענו, באוזנינו. כג ומי כעמך כישראל, גוי אחד בארץ--אשר הלכו־אלוהים לפדות־לו לעם ולשום לו שם, ולעשות לכם הגדולה ונוראות לארצך, מפני עמך אשר פדית לך ממצריים, גויים ואלוהיו. כד ותכונן לך את־עמך ישראל לך, לעם--עד־עולם; ואתה יהוה, היית להם לאלוהים. {ס}
כה ועתה, יהוה אלוהים, הדבר אשר דיברת על־עבדך ועל־ביתו, הקם עד־עולם; ועשה, כאשר דיברת. כו ויגדל שמך עד־עולם, לאמור, יהוה צבאות, אלוהים על־ישראל; ובית עבדך דויד, יהיה נכון לפניך. כז כי־אתה יהוה צבאות אלוהי ישראל, גלית את־אוזן עבדך לאמור, בית, אבנה־לך; על־כן, מצא עבדך את־ליבו, להתפלל אליך, את־התפילה הזאת. כח ועתה אדוניי יהוה, אתה־הוא האלוהים, ודבריך, יהיו אמת; ותדבר, אל־עבדך, את־הטובה, הזאת. כט ועתה, הואל וברך את־בית עבדך, להיות לעולם, לפניך: כי־אתה אדוניי יהוה, דיברת, ומברכתך, יבורך בית־עבדך לעולם. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שמואל - הכול
שמואל א פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
- שמואל ב פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד