תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד


שמואל ב פרק ז

א ויהי, כי־ישב המלך בביתו; ויהוה הניח־לו מסביב, מכל־אויביו.  ב ויאמר המלך, אל־נתן הנביא, ראה נא, אנוכי יושב בבית ארזים; וארון, האלוהים, יושב, בתוך היריעה.  ג ויאמר נתן אל־המלך, כול אשר בלבבך לך עשה:  כי יהוה, עימך.  ד ויהי, בלילה ההוא;  {ס}  ויהי, דבר־יהוה, אל־נתן, לאמור.  ה לך ואמרת אל־עבדי אל־דויד,  {ס}  כה אמר יהוה:  האתה תבנה־לי בית, לשבתי.  ו כי לא ישבתי, בבית, למיום העלותי את־בני ישראל ממצריים, ועד היום הזה; ואהיה, מתהלך, באוהל, ובמשכן.  ז בכול אשר־התהלכתי, בכל־בני ישראל, הדבר דיברתי את־אחד שבטי ישראל, אשר ציוויתי לרעות את־עמי את־ישראל לאמור:  למה לא־בניתם לי, בית ארזים.  ח ועתה כה־תאמר לעבדי לדויד, כה אמר יהוה צבאות, אני לקחתיך מן־הנווה, מאחר הצאן--להיות נגיד, על־עמי על־ישראל.  ט ואהיה עימך, בכל אשר הלכת, ואכריתה את־כל־אויביך, מפניך; ועשיתי לך שם גדול, כשם הגדולים אשר בארץ.  י ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו, ושכן תחתיו, ולא ירגז, עוד; ולא־יוסיפו בני־עוולה לענותו, כאשר בראשונה.  יא ולמן־היום, אשר ציוויתי שופטים על־עמי ישראל, והניחותי לך, מכל־אויביך; והגיד לך יהוה, כי־בית יעשה־לך יהוה.  יב כי ימלאו ימיך, ושכבת את־אבותיך, והקימותי את־זרעך אחריך, אשר ייצא ממעיך; והכינותי, את־ממלכתו.  יג הוא יבנה־בית, לשמי; וכוננתי את־כיסא ממלכתו, עד־עולם.  יד אני אהיה־לו לאב, והוא יהיה־לי לבן--אשר, בהעוותו, והוכחתיו בשבט אנשים, ובנגעי בני אדם.  טו וחסדי, לא־יסור ממנו, כאשר הסירותי מעם שאול, אשר הסירותי מלפניך.  טז ונאמן ביתך וממלכתך עד־עולם, לפניך:  כיסאך, יהיה נכון עד־עולם.  יז ככול הדברים האלה, וככול החיזיון הזה--כן דיבר נתן, אל־דויד.  {פ}

יח ויבוא המלך דויד, ויישב לפני יהוה; ויאמר, מי אנוכי אדוניי יהוה ומי ביתי--כי הביאותני, עד־הלום.  יט ותקטן עוד זאת בעיניך אדוניי יהוה, ותדבר גם אל־בית־עבדך למרחוק; וזאת תורת האדם, אדוניי יהוה.  כ ומה־יוסיף דויד עוד, לדבר אליך; ואתה ידעת את־עבדך, אדוניי יהוה.  כא בעבור דברך, וכליבך, עשית, את כל־הגדולה הזאת--להודיע, את־עבדך.  כב על־כן גדלת, יהוה אלוהים:  כי־אין כמוך, ואין אלוהים זולתך, בכול אשר־שמענו, באוזנינו.  כג ומי כעמך כישראל, גוי אחד בארץ--אשר הלכו־אלוהים לפדות־לו לעם ולשום לו שם, ולעשות לכם הגדולה ונוראות לארצך, מפני עמך אשר פדית לך ממצריים, גויים ואלוהיו.  כד ותכונן לך את־עמך ישראל לך, לעם--עד־עולם; ואתה יהוה, היית להם לאלוהים.  {ס}

כה ועתה, יהוה אלוהים, הדבר אשר דיברת על־עבדך ועל־ביתו, הקם עד־עולם; ועשה, כאשר דיברת.  כו ויגדל שמך עד־עולם, לאמור, יהוה צבאות, אלוהים על־ישראל; ובית עבדך דויד, יהיה נכון לפניך.  כז כי־אתה יהוה צבאות אלוהי ישראל, גלית את־אוזן עבדך לאמור, בית, אבנה־לך; על־כן, מצא עבדך את־ליבו, להתפלל אליך, את־התפילה הזאת.  כח ועתה אדוניי יהוה, אתה־הוא האלוהים, ודבריך, יהיו אמת; ותדבר, אל־עבדך, את־הטובה, הזאת.  כט ועתה, הואל וברך את־בית עבדך, להיות לעולם, לפניך:  כי־אתה אדוניי יהוה, דיברת, ומברכתך, יבורך בית־עבדך לעולם.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד