תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק כ

א ושם נקרא איש בלייעל, ושמו שבע בן-בכרי--איש ימיני; ויתקע בשופר, ויאמר אין-לנו חלק בדויד ולא נחלה-לנו בבן-ישי--איש לאוהליו, ישראל. ב ויעל כל-איש ישראל, מאחרי דויד, אחרי, שבע בן-בכרי; ואיש יהודה דבקו במלכם, מן-הירדן ועד-ירושלים. ג ויבוא דויד אל-ביתו, ירושלים, וייקח המלך את עשר-נשים פילגשים אשר הניח לשמור הבית וייתנם בית-משמרת ויכלכלם, ואליהם לא-בא; ותהיינה צרורות עד-יום מותן, אלמנות חיות. {ס}

ד ויאמר המלך אל-עמשא, הזעק-לי את-איש-יהודה שלושת ימים; ואתה, פה עמוד. ה וילך עמשא, להזעיק את-יהודה; ויוחר, מן-המועד אשר יעדו. {ס}

ו ויאמר דויד, אל-אבישי, עתה יירע לנו שבע בן-בכרי, מן-אבשלום; אתה קח את-עבדי אדוניך, ורדוף אחריו--פן-מצא לו ערים בצורות, והציל עינינו. ז וייצאו אחריו אנשי יואב, והכרתי והפלתי וכל-הגיבורים; וייצאו, מירושלים, לרדוף, אחרי שבע בן-בכרי. ח הם, עם-האבן הגדולה אשר בגבעון, ועמשא, בא לפניהם; ויואב חגור מידו לבושו, ועליו חגור חרב מצומדת על-מותניו בתערה, והוא יצא, ותיפול. {ס}

ט ויאמר יואב לעמשא, השלום אתה אחי; ותאחז יד-ימין יואב, בזקן עמשא--לנשוק-לו. י ועמשא לא-נשמר בחרב אשר ביד-יואב, ויכהו בה אל-החומש וישפוך מעיו ארצה ולא-שנה לו--וימות; ויואב, ואבישי אחיו, רדף, אחרי שבע בן-בכרי. יא ואיש עמד עליו, מנערי יואב; ויאמר, מי אשר חפץ ביואב ומי אשר-לדויד--אחרי יואב. יב ועמשא מתגולל בדם, בתוך המסילה; וירא האיש כי-עמד כל-העם, ויסב את-עמשא מן-המסילה השדה וישלך עליו בגד, כאשר ראה, כל-הבא עליו ועמד. יג כאשר הוגה, מן-המסילה--עבר כל-איש, אחרי יואב, לרדוף, אחרי שבע בן-בכרי. יד ויעבור בכל-שבטי ישראל, אבילה ובית מעכה--וכל-הברים; {ס} וייקהלו, ויבואו אף-אחריו. טו ויבואו ויצורו עליו, באבילה בית המעכה, וישפכו סוללה אל-העיר, ותעמוד בחיל; וכל-העם אשר את-יואב, משחיתים להפיל החומה. טז ותקרא אישה חכמה, מן-העיר; שמעו שמעו, אמרו-נא אל-יואב, קרב עד-הנה, ואדברה אליך. יז ויקרב אליה, ותאמר האישה האתה יואב ויאמר אני; ותאמר לו, שמע דברי אמתך, ויאמר, שומע אנוכי. יח ותאמר, לאמור: דבר ידברו בראשונה לאמור, שאול ישאלו באביל וכן התמו. יט אנוכי, שלומי אמוני ישראל; אתה מבקש, להמית עיר ואם בישראל--למה תבלע, נחלת יהוה. {פ}

כ ויען יואב, ויאמר: חלילה חלילה לי, אם-אבלע ואם-אשחית. כא לא-כן הדבר, כי איש מהר אפריים שבע בן-בכרי שמו נשא ידו במלך בדויד--תנו-אותו לבדו, ואלכה מעל העיר; ותאמר האישה אל-יואב, הנה ראשו מושלך אליך בעד החומה. כב ותבוא האישה אל-כל-העם בחכמתה, ויכרתו את-ראש שבע בן-בכרי וישליכו אל-יואב, ויתקע בשופר, ויפוצו מעל-העיר איש לאוהליו; ויואב שב ירושלים, אל-המלך. {ס}

כג ויואב, אל כל-הצבא ישראל; ובניה, בן-יהוידע, על-הכרתי, ועל-הפלתי. כד ואדורם, על-המס; ויהושפט בן-אחילוד, המזכיר. כה ושוא, סופר; וצדוק ואביתר, כוהנים. כו וגם, עירא היאירי, היה כוהן, לדויד. {ס}