תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק ט

א ויהי־איש מבנימין, ושמו קיש בן־אביאל בן־צרור בן־בכורת בן־אפיח--בן־איש ימיני: גיבור, חיל. ב ולו־היה בן ושמו שאול, בחור וטוב, ואין איש מבני ישראל, טוב ממנו; משכמו ומעלה, גבוה מכל־העם. ג ותאבדנה, האתונות, לקיש, אבי שאול; ויאמר קיש אל־שאול בנו, קח־נא איתך את־אחד מהנערים, וקום לך, בקש את־האתונות. ד ויעבור בהר־אפריים ויעבור בארץ־שלישה, ולא מצאו; ויעברו בארץ־שעלים ואין, ויעבור בארץ־ימיני ולא מצאו. ה המה, באו בארץ צוף, ושאול אמר לנערו אשר־עימו, לכה ונשובה--פן־יחדל אבי מן־האתונות, ודאג לנו. ו ויאמר לו, הנה־נא איש־אלוהים בעיר הזאת, והאיש נכבד, כול אשר־ידבר בוא יבוא; עתה, נלכה שם--אוליי יגיד לנו, את־דרכנו אשר־הלכנו עליה. ז ויאמר שאול לנערו, והנה נלך ומה־נביא לאיש--כי הלחם אזל מכלינו, ותשורה אין־להביא לאיש האלוהים: מה, איתנו. ח ויוסף הנער, לענות את־שאול, ויאמר, הנה נמצא בידי רבע שקל כסף; ונתתי לאיש האלוהים, והגיד לנו את־דרכנו. ט לפנים בישראל, כה־אמר האיש בלכתו לדרוש אלוהים, לכו ונלכה, עד־הרואה: כי לנביא היום, ייקרא לפנים הרואה. י ויאמר שאול לנערו טוב דברך, לכה נלכה; וילכו, אל־העיר, אשר־שם, איש האלוהים. יא המה, עולים במעלה העיר, והמה מצאו נערות, יוצאות לשאוב מים; ויאמרו להן, היש בזה הרואה. יב ותענינה אותם ותאמרנה יש, הנה לפניך; מהר עתה, כי היום בא לעיר--כי זבח היום לעם, בבמה. יג כבואכם העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכול, כי לא־יאכל העם עד־בואו--כי־הוא יברך הזבח, אחרי־כן יאכלו הקרואים; ועתה עלו, כי־אותו כהיום תמצאון אותו. יד ויעלו, העיר; המה, באים בתוך העיר, והנה שמואל יוצא לקראתם, לעלות הבמה. {ס}

טו ויהוה, גלה את־אוזן שמואל, יום אחד, לפני בוא־שאול לאמור. טז כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימין, ומשחתו לנגיד על־עמי ישראל, והושיע את־עמי, מיד פלשתים: כי ראיתי את־עמי, כי באה צעקתו אליי. יז ושמואל, ראה את־שאול; ויהוה ענהו--הנה האיש אשר אמרתי אליך, זה יעצור בעמי. יח וייגש שאול את־שמואל, בתוך השער; ויאמר הגידה־נא לי, אי־זה בית הרואה. יט ויען שמואל את־שאול, ויאמר אנוכי הרואה--עלה לפניי הבמה, ואכלתם עימי היום; ושילחתיך בבוקר, וכול אשר בלבבך אגיד לך. כ ולאתונות האובדות לך, היום שלושת הימים--אל־תשם את־ליבך להם, כי נמצאו; ולמי, כל־חמדת ישראל--הלוא לך, ולכול בית אביך. {ס}

כא ויען שאול ויאמר, הלוא בן־ימיני אנוכי מקטני שבטי ישראל, ומשפחתי הצעירה, מכל־משפחות שבטי בנימין; ולמה דיברת אליי, כדבר הזה. {ס}

כב וייקח שמואל את־שאול ואת־נערו, ויביאם לשכתה; וייתן להם מקום בראש הקרואים, והמה כשלושים איש. כג ויאמר שמואל, לטבח, תנה את־המנה, אשר נתתי לך--אשר אמרתי אליך, שים אותה עימך. כד וירם הטבח את־השוק והעליה וישם לפני שאול, ויאמר הנה הנשאר שים־לפניך אכול--כי למועד שמור־לך לאמור, העם קראתי; ויאכל שאול עם־שמואל, ביום ההוא. כה ויירדו מהבמה, העיר; וידבר עם־שאול, על־הגג. כו וישכימו, ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל־שאול הגגה לאמור, קומה, ואשלחך; ויקם שאול, וייצאו שניהם הוא ושמואל--החוצה. כז המה, יורדים בקצה העיר, ושמואל אמר אל־שאול אמור לנער ויעבור לפנינו, ויעבור; ואתה עמוד כיום, ואשמיעך את־דבר אלוהים. {פ}