תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שמואל - הכול
שמואל א פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
- שמואל ב פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
א ויהי היום, ויאמר יונתן בן-שאול אל-הנער נושא כליו, לכה ונעברה אל-מצב פלשתים, אשר מעבר הלז; ולאביו, לא הגיד. ב ושאול, יושב בקצה הגבעה, תחת הרימון, אשר במגרון; והעם אשר עימו, כשש מאות איש. ג ואחייה בן-אחיטוב אחי איכבוד בן-פינחס בן-עלי כוהן יהוה, בשילה--נושא איפוד; והעם לא ידע, כי הלך יונתן. ד ובין המעברות, אשר ביקש יונתן לעבור על-מצב פלשתים--שן-הסלע מהעבר מזה, ושן-הסלע מהעבר מזה; ושם האחד בוצץ, ושם האחד סנה. ה השן האחד מצוק מצפון, מול מכמש; והאחד מנגב, מול גבע. {ס}
ו ויאמר יהונתן אל-הנער נושא כליו, לכה ונעברה אל-מצב הערלים האלה--אוליי יעשה יהוה, לנו: כי אין ליהוה מעצור, להושיע ברב או במעט. ז ויאמר לו נושא כליו, עשה כל-אשר בלבבך; נטה לך, הנני עימך כלבבך. {ס}
ח ויאמר, יהונתן, הנה אנחנו עוברים, אל-האנשים; ונגלינו, אליהם.
ט אם-כה יאמרו, אלינו, דומו, עד-הגיענו אליכם--ועמדנו תחתינו, ולא נעלה אליהם.
י ואם-כה יאמרו עלו עלינו, ועלינו--כי-נתנם יהוה, בידנו: וזה-לנו, האות.
יא וייגלו שניהם, אל-מצב פלשתים; ויאמרו פלשתים--הנה עברים יוצאים, מן-החורים אשר התחבאו-שם.
יב ויענו אנשי המצבה את-יונתן ואת-נושא כליו, ויאמרו עלו אלינו, ונודיעה אתכם, דבר; {פ}
ויאמר יונתן אל-נושא כליו, עלה אחריי--כי-נתנם יהוה, ביד ישראל.
יג ויעל יונתן, על-ידיו ועל-רגליו, ונושא כליו, אחריו; וייפלו לפני יונתן, ונושא כליו ממותת אחריו.
יד ותהי המכה הראשונה, אשר הכה יונתן ונושא כליו--כעשרים איש: כבחצי מענה, צמד שדה.
טו ותהי חרדה במחנה בשדה, ובכל-העם--המצב והמשחית, חרדו גם-המה; ותרגז הארץ, ותהי לחרדת אלוהים.
טז ויראו הצופים לשאול, בגבעת בנימין; והנה ההמון נמוג, וילך והלום. {פ}
יז ויאמר שאול, לעם אשר איתו, פקדו-נא וראו, מי הלך מעימנו; ויפקדו, והנה אין יונתן ונושא כליו.
יח ויאמר שאול לאחייה, הגישה ארון האלוהים: כי-היה ארון האלוהים, ביום ההוא--ובני ישראל.
יט ויהי, עד דיבר שאול אל-הכוהן, וההמון אשר במחנה פלשתים, וילך הלוך ורב; {פ}
ויאמר שאול אל-הכוהן, אסוף ידך.
כ וייזעק שאול, וכל-העם אשר איתו, ויבואו, עד-המלחמה; והנה הייתה חרב איש, בריעהו--מהומה, גדולה מאוד.
כא והעברים, היו לפלשתים כאתמול שלשום, אשר עלו עימם במחנה, סביב; וגם-המה, להיות עם-ישראל, אשר עם-שאול, ויונתן.
כב וכול איש ישראל המתחבאים בהר-אפריים, שמעו, כי-נסו, פלשתים; וידבקו גם-המה אחריהם, במלחמה.
כג ויושע יהוה ביום ההוא, את-ישראל; והמלחמה--עברה, את-בית אוון.
כד ואיש-ישראל ניגש, ביום ההוא; ויואל שאול את-העם לאמור, ארור האיש אשר-יאכל לחם עד-הערב וניקמתי מאויביי, ולא-טעם כל-העם, לחם. {ס}
כה וכל-הארץ, באו ביער; ויהי דבש, על-פני השדה. כו ויבוא העם אל-היער, והנה הלך דבש; ואין-משיג ידו אל-פיו, כי-ירא העם את-השבועה. כז ויונתן לא-שמע, בהשביע אביו את-העם, וישלח את-קצה המטה אשר בידו, ויטבול אותה ביערת הדבש; וישב ידו אל-פיו, ותאורנה עיניו. כח ויען איש מהעם ויאמר, השבע השביע אביך את-העם לאמור, ארור האיש אשר-יאכל לחם, היום; ויעף, העם. כט ויאמר, יונתן, עכר אבי, את-הארץ: ראו-נא, כי-אורו עיניי--כי טעמתי, מעט דבש הזה. ל אף, כי לו אכול אכל היום העם, משלל אויביו, אשר מצא: כי עתה לא-רבתה מכה, בפלשתים. לא ויכו ביום ההוא, בפלשתים, ממכמש, איילונה; ויעף העם, מאוד. לב ויעט העם אל-השלל, ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו-ארצה; ויאכל העם, על-הדם. לג ויגידו לשאול לאמור, הנה העם חוטאים ליהוה לאכול על-הדם; ויאמר בגדתם, גולו-אליי היום אבן גדולה. לד ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו אליי איש שורו ואיש שייהו, ושחטתם בזה ואכלתם, ולא-תחטאו ליהוה, לאכול אל-הדם; ויגישו כל-העם איש שורו בידו, הלילה--וישחטו-שם. לה וייבן שאול מזבח, ליהוה; אותו החל, לבנות מזבח ליהוה. {פ}
לו ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים לילה ונבוזה בהם עד-אור הבוקר, ולא-נשאר בהם איש, ויאמרו, כל-הטוב בעיניך עשה; {ס} ויאמר, הכוהן, נקרבה הלום, אל-האלוהים. לז וישאל שאול, באלוהים, הארד אחרי פלשתים, התיתנם ביד ישראל; ולא ענהו, ביום ההוא. לח ויאמר שאול--גושו הלום, כול פינות העם; ודעו וראו--במה הייתה החטאת הזאת, היום. לט כי חי-יהוה, המושיע את-ישראל--כי אם-ישנו ביונתן בני, כי מות ימות; ואין עונהו, מכל-העם. מ ויאמר אל-כל-ישראל, אתם תהיו לעבר אחד, ואני ויונתן בני, נהיה לעבר אחד; ויאמרו העם אל-שאול, הטוב בעיניך עשה. {ס}
מא ויאמר שאול, אל-יהוה אלוהי ישראל--הבה תמים; ויילכד יונתן ושאול, והעם יצאו. מב ויאמר שאול--הפילו, ביני ובין יונתן בני; ויילכד, יונתן. מג ויאמר שאול אל-יונתן, הגידה לי מה עשית; ויגד-לו יונתן, ויאמר טעום טעמתי בקצה המטה אשר-בידי מעט דבש--הנני אמות. {ס}
מד ויאמר שאול, כה-יעשה אלוהים וכה יוסיף: כי-מות תמות, יונתן. מה ויאמר העם אל-שאול, היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל--חלילה חי-יהוה אם-ייפול משערת ראשו ארצה, כי-עם-אלוהים עשה היום הזה; ויפדו העם את-יונתן, ולא-מת. {ס}
מו ויעל שאול, מאחרי פלשתים; ופלשתים, הלכו למקומם. מז ושאול לכד המלוכה, על-ישראל; ויילחם סביב בכל-אויביו במואב ובבני-עמון ובאדום ובמלכי צובה, ובפלשתים, ובכול אשר-יפנה, ירשיע. מח ויעש חיל, ויך את-עמלק; ויצל את-ישראל, מיד שוסהו. {פ}
מט ויהיו בני שאול, יונתן וישווי ומלכישוע; ושם, שתי בנותיו--שם הבכירה מרב, ושם הקטנה מיכל. נ ושם אשת שאול, אחינועם בת-אחימעץ; ושם שר-צבאו אבינר, בן-נר דוד שאול. נא וקיש אבי-שאול ונר אבי-אבנר, בן-אביאל. {ס}
נב ותהי המלחמה חזקה על-פלשתים, כול ימי שאול; וראה שאול כל-איש גיבור, וכל-בן-חיל, ויאספהו, אליו. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שמואל - הכול
שמואל א פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
- שמואל ב פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד