א ויהי היום, ויאמר יונתן בן־שאול אל־הנער נושא כליו, לכה ונעברה אל־מצב פלשתים, אשר מעבר הלז; ולאביו, לא הגיד.
ב ושאול, יושב בקצה הגבעה, תחת הרימון, אשר במגרון; והעם אשר עימו, כשש מאות איש.
ג ואחייה בן־אחיטוב אחי איכבוד בן־פינחס בן־עלי כוהן יהוה, בשילה--נושא איפוד; והעם לא ידע, כי הלך יונתן.
ד ובין המעברות, אשר ביקש יונתן לעבור על־מצב פלשתים--שן־הסלע מהעבר מזה, ושן־הסלע מהעבר מזה; ושם האחד בוצץ, ושם האחד סנה.
ה השן האחד מצוק מצפון, מול מכמש; והאחד מנגב, מול גבע. {ס}
ו ויאמר יהונתן אל־הנער נושא כליו, לכה ונעברה אל־מצב הערלים האלה--אוליי יעשה יהוה, לנו: כי אין ליהוה מעצור, להושיע ברב או במעט.
ז ויאמר לו נושא כליו, עשה כל־אשר בלבבך; נטה לך, הנני עימך כלבבך. {ס}
ויאמר יונתן אל־נושא כליו, עלה אחריי--כי־נתנם יהוה, ביד ישראל.
יג ויעל יונתן, על־ידיו ועל־רגליו, ונושא כליו, אחריו; וייפלו לפני יונתן, ונושא כליו ממותת אחריו.
יד ותהי המכה הראשונה, אשר הכה יונתן ונושא כליו--כעשרים איש: כבחצי מענה, צמד שדה.
טו ותהי חרדה במחנה בשדה, ובכל־העם--המצב והמשחית, חרדו גם־המה; ותרגז הארץ, ותהי לחרדת אלוהים.
טז ויראו הצופים לשאול, בגבעת בנימין; והנה ההמון נמוג, וילך והלום. {פ}
יז ויאמר שאול, לעם אשר איתו, פקדו־נא וראו, מי הלך מעימנו; ויפקדו, והנה אין יונתן ונושא כליו.
יח ויאמר שאול לאחייה, הגישה ארון האלוהים: כי־היה ארון האלוהים, ביום ההוא--ובני ישראל.
יט ויהי, עד דיבר שאול אל־הכוהן, וההמון אשר במחנה פלשתים, וילך הלוך ורב; {פ}
ויאמר שאול אל־הכוהן, אסוף ידך.
כ וייזעק שאול, וכל־העם אשר איתו, ויבואו, עד־המלחמה; והנה הייתה חרב איש, בריעהו--מהומה, גדולה מאוד.
כא והעברים, היו לפלשתים כאתמול שלשום, אשר עלו עימם במחנה, סביב; וגם־המה, להיות עם־ישראל, אשר עם־שאול, ויונתן.
כב וכול איש ישראל המתחבאים בהר־אפריים, שמעו, כי־נסו, פלשתים; וידבקו גם־המה אחריהם, במלחמה.
כג ויושע יהוה ביום ההוא, את־ישראל; והמלחמה--עברה, את־בית אוון.
כד ואיש־ישראל ניגש, ביום ההוא; ויואל שאול את־העם לאמור, ארור האיש אשר־יאכל לחם עד־הערב וניקמתי מאויביי, ולא־טעם כל־העם, לחם. {ס}
כה וכל־הארץ, באו ביער; ויהי דבש, על־פני השדה.
כו ויבוא העם אל־היער, והנה הלך דבש; ואין־משיג ידו אל־פיו, כי־ירא העם את־השבועה.
כז ויונתן לא־שמע, בהשביע אביו את־העם, וישלח את־קצה המטה אשר בידו, ויטבול אותה ביערת הדבש; וישב ידו אל־פיו, ותאורנה עיניו.
כח ויען איש מהעם ויאמר, השבע השביע אביך את־העם לאמור, ארור האיש אשר־יאכל לחם, היום; ויעף, העם.
כט ויאמר, יונתן, עכר אבי, את־הארץ: ראו־נא, כי־אורו עיניי--כי טעמתי, מעט דבש הזה.
ל אף, כי לו אכול אכל היום העם, משלל אויביו, אשר מצא: כי עתה לא־רבתה מכה, בפלשתים.
לא ויכו ביום ההוא, בפלשתים, ממכמש, איילונה; ויעף העם, מאוד.
לב ויעט העם אל־השלל, ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו־ארצה; ויאכל העם, על־הדם.
לג ויגידו לשאול לאמור, הנה העם חוטאים ליהוה לאכול על־הדם; ויאמר בגדתם, גולו־אליי היום אבן גדולה.
לד ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו אליי איש שורו ואיש שייהו, ושחטתם בזה ואכלתם, ולא־תחטאו ליהוה, לאכול אל־הדם; ויגישו כל־העם איש שורו בידו, הלילה--וישחטו־שם.
לה וייבן שאול מזבח, ליהוה; אותו החל, לבנות מזבח ליהוה. {פ}
לו ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים לילה ונבוזה בהם עד־אור הבוקר, ולא־נשאר בהם איש, ויאמרו, כל־הטוב בעיניך עשה; {ס} ויאמר, הכוהן, נקרבה הלום, אל־האלוהים.
לז וישאל שאול, באלוהים, הארד אחרי פלשתים, התיתנם ביד ישראל; ולא ענהו, ביום ההוא.
לח ויאמר שאול--גושו הלום, כול פינות העם; ודעו וראו--במה הייתה החטאת הזאת, היום.
לט כי חי־יהוה, המושיע את־ישראל--כי אם־ישנו ביונתן בני, כי מות ימות; ואין עונהו, מכל־העם.
מ ויאמר אל־כל־ישראל, אתם תהיו לעבר אחד, ואני ויונתן בני, נהיה לעבר אחד; ויאמרו העם אל־שאול, הטוב בעיניך עשה. {ס}
מא ויאמר שאול, אל־יהוה אלוהי ישראל--הבה תמים; ויילכד יונתן ושאול, והעם יצאו.
מב ויאמר שאול--הפילו, ביני ובין יונתן בני; ויילכד, יונתן.
מג ויאמר שאול אל־יונתן, הגידה לי מה עשית; ויגד־לו יונתן, ויאמר טעום טעמתי בקצה המטה אשר־בידי מעט דבש--הנני אמות. {ס}
מד ויאמר שאול, כה־יעשה אלוהים וכה יוסיף: כי־מות תמות, יונתן.
מה ויאמר העם אל־שאול, היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל--חלילה חי־יהוה אם־ייפול משערת ראשו ארצה, כי־עם־אלוהים עשה היום הזה; ויפדו העם את־יונתן, ולא־מת. {ס}
מט ויהיו בני שאול, יונתן וישווי ומלכישוע; ושם, שתי בנותיו--שם הבכירה מרב, ושם הקטנה מיכל.
נ ושם אשת שאול, אחינועם בת־אחימעץ; ושם שר־צבאו אבינר, בן־נר דוד שאול.
נא וקיש אבי־שאול ונר אבי־אבנר, בן־אביאל. {ס}
נב ותהי המלחמה חזקה על־פלשתים, כול ימי שאול; וראה שאול כל־איש גיבור, וכל־בן־חיל, ויאספהו, אליו. {פ}
