תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק ל

א הדבר אשר היה אל־ירמיהו, מאת יהוה לאמור. ב כה־אמר יהוה אלוהי ישראל, לאמור: כתוב־לך, את כל־הדברים אשר־דיברתי אליך--אל־ספר. ג כי הנה ימים באים, נאום־יהוה, ושבתי את־שבות עמי ישראל ויהודה, אמר יהוה; והשיבותים, אל־הארץ אשר־נתתי לאבותם--וירשוה. {פ}

ד ואלה הדברים, אשר דיבר יהוה אל־ישראל--ואל־יהודה. ה כי־כה אמר יהוה, קול חרדה שמענו--פחד, ואין שלום. ו שאלו־נא וראו, אם־יולד זכר: מדוע ראיתי כל־גבר ידיו על־חלציו, כיולדה, ונהפכו כל־פנים, ליירקון. ז הוי, כי גדול היום ההוא--מאיין כמוהו; ועת־צרה היא ליעקוב, וממנה ייוושע. ח והיה ביום ההוא נאום יהוה צבאות, אשבור עולו מעל צווארך, ומוסרותיך, אנתק; ולא־יעבדו־בו עוד, זרים. ט ועבדו, את יהוה אלוהיהם, ואת דויד מלכם, אשר אקים להם. {ס}

י ואתה אל־תירא עבדי יעקוב נאום־יהוה, ואל־תיחת ישראל--כי הנני מושיעך מרחוק, ואת־זרעך מארץ שביים; ושב יעקוב ושקט ושאנן, ואין מחריד. יא כי־איתך אני נאום־יהוה, להושיעך: כי אעשה כלה בכל־הגויים אשר הפיצותיך שם, אך אותך לא־אעשה כלה, וייסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך. {פ}

יב כי כה אמר יהוה, אנוש לשברך--נחלה, מכתך. יג אין־דן דינך, למזור; רפואות תעלה, אין לך. יד כל־מאהבייך שכחוך, אותך לא ידרושו: כי מכת אויב הכיתיך, מוסר אכזרי--על רוב עוונך, עצמו חטאותייך. טו מה־תזעק על־שברך, אנוש מכאובך: על רוב עוונך, עצמו חטאותייך--עשיתי אלה, לך. טז לכן כל־אוכלייך, ייאכלו, וכל־צרייך כולם, בשבי ילכו; והיו שואסייך למשיסה, וכל־בוזזייך אתן לבז. יז כי אעלה ארוכה לך וממכותייך ארפאך, נאום־יהוה: כי נידחה, קראו לך--ציון היא, דורש אין לה. {ס}

יח כה אמר יהוה, הנני־שב שבות אוהלי יעקוב, ומשכנותיו, ארחם; ונבנתה עיר על־תילה, וארמון על־משפטו יישב. יט ויצא מהם תודה, וקול משחקים; והרביתים ולא ימעטו, והכבדתים ולא יצערו. כ והיו בניו כקדם, ועדתו לפניי תיכון; ופקדתי, על כל־לוחציו. כא והיה אדירו ממנו, ומושלו מקרבו ייצא, והקרבתיו, וניגש אליי: כי מי הוא־זה ערב את־ליבו, לגשת אליי--נאום־יהוה. כב והייתם לי, לעם; ואנוכי, אהיה לכם לאלוהים. {ס}

כג הנה סערת יהוה, חמה יצאה--סער, מתגורר: על ראש רשעים, יחול. כד לא ישוב, חרון אף־יהוה, עד־עשותו ועד־הקימו, מזימות ליבו; באחרית הימים, תתבוננו בה. כה בעת ההיא, נאום־יהוה, אהיה לאלוהים, לכול משפחות ישראל; והמה, יהיו־לי לעם. {ס}