תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק לא

א כה, אמר יהוה, מצא חן במדבר, עם שרידי חרב; הלוך להרגיעו, ישראל. ב מרחוק, יהוה נראה לי; ואהבת עולם אהבתיך, על-כן משכתיך חסד. ג עוד אבנך ונבנית, בתולת ישראל: עוד תעדי תופייך, ויצאת במחול משחקים. ד עוד תיטעי כרמים, בהרי שומרון; נטעו נוטעים, וחיללו. ה כי יש-יום, קראו נוצרים בהר אפריים; קומו ונעלה ציון, אל-יהוה אלוהינו. {פ}

ו כי-כה אמר יהוה, רונו ליעקוב שמחה, וצהלו, בראש הגויים; השמיעו הללו, ואמרו, הושע יהוה את-עמך, את שארית ישראל. ז הנני מביא אותם מארץ צפון, וקיבצתים מירכתי-ארץ--בם עיוור ופיסח, הרה ויולדת יחדיו: קהל גדול, ישובו הנה. ח בבכי יבואו, ובתחנונים אובילם--אוליכם אל-נחלי מים, בדרך ישר לא ייכשלו בה: כי-הייתי לישראל לאב, ואפריים בכורי הוא. {ס}

ט שמעו דבר-יהוה גויים, והגידו באיים ממרחק; ואמרו, מזרה ישראל יקבצנו, ושמרו, כרועה עדרו. י כי-פדה יהוה, את-יעקוב; וגאלו, מיד חזק ממנו. יא ובאו, וריננו במרום-ציון, ונהרו אל-טוב יהוה על-דגן ועל-תירוש ועל-יצהר, ועל-בני-צאן ובקר; והייתה נפשם כגן רווה, ולא-יוסיפו לדאבה עוד. יב אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדיו; והפכתי אבלם לששון וניחמתים, ושימחתים מיגונם. יג וריוויתי נפש הכוהנים, דשן; ועמי את-טובי ישבעו, נאום-יהוה. {ס}

יד כה אמר יהוה, קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים--רחל, מבכה על-בניה; מיאנה להינחם על-בניה, כי איננו. {ס}

טו כה אמר יהוה, מנעי קולך מבכי, ועינייך, מדמעה: כי יש שכר לפעולתך נאום-יהוה, ושבו מארץ אויב. טז ויש-תקווה לאחריתך, נאום-יהוה; ושבו בנים, לגבולם. {ס}

יז שמוע שמעתי, אפריים מתנודד, ייסרתני ואיווסר, כעגל לא לומד; השיבני ואשובה, כי אתה יהוה אלוהיי. יח כי-אחרי שובי, ניחמתי, ואחרי היוודעי, ספקתי על-ירך; בושתי וגם-נכלמתי, כי נשאתי חרפת נעוריי. יט הבן יקיר לי אפריים, אם ילד שעשועים--כי-מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד; על-כן, המו מעיי לו--רחם ארחמנו, נאום-יהוה. {ס}

כ הציבי לך ציונים, שימי לך תמרורים--שיתי ליבך, למסילה דרך הלכת; שובי בתולת ישראל, שובי אל-ערייך אלה. כא עד-מתיי תתחמקין, הבת השובבה: כי-ברא יהוה חדשה בארץ, נקבה תסובב גבר. {ס}

כב כה-אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, עוד יאמרו את-הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו, בשובי את-שבותם: יברכך יהוה נווה-צדק, הר הקודש. כג וישבו בה יהודה וכל-עריו, יחדיו: איכרים, ונסעו בעדר. כד כי הרוויתי, נפש עייפה; וכל-נפש דאבה, מילאתי. כה על-זאת, הקיצותי ואראה; ושנתי, ערבה לי. {ס}

כו הנה ימים באים, נאום-יהוה; וזרעתי, את-בית ישראל ואת-בית יהודה, זרע אדם, וזרע בהמה. כז והיה כאשר שקדתי עליהם, לנתוש ולנתוץ ולהרוס--ולהאביד ולהרע: כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע, נאום-יהוה. כח בימים ההם--לא-יאמרו עוד, אבות אכלו בוסר; ושיני בנים, תקהינה. כט כי אם-איש בעוונו, ימות: כל-האדם האוכל הבוסר, תקהינה שיניו. {ס}

ל הנה ימים באים, נאום-יהוה; וכרתי, את-בית ישראל ואת-בית יהודה--ברית חדשה. לא לא כברית, אשר כרתי את-אבותם, ביום החזיקי בידם, להוציאם מארץ מצריים: אשר-המה הפרו את-בריתי, ואנוכי בעלתי בם--נאום-יהוה. לב כי זאת הברית אשר אכרות את-בית ישראל אחרי הימים ההם, נאום-יהוה, נתתי את-תורתי בקרבם, ועל-ליבם אכתבנה; והייתי להם לאלוהים, והמה יהיו-לי לעם. לג ולא ילמדו עוד, איש את-ריעהו ואיש את-אחיו לאמור, דעו, את-יהוה: כי-כולם יידעו אותי למקטנם ועד-גדולם, נאום-יהוה--כי אסלח לעוונם, ולחטאתם לא אזכור-עוד. {ס}

לד כה אמר יהוה, נותן שמש לאור יומם, חוקות ירח וכוכבים, לאור לילה; רוגע הים ויהמו גליו, יהוה צבאות שמו. לה אם-ימושו החוקים האלה, מלפניי--נאום-יהוה; גם זרע ישראל ישבתו, מהיות גוי לפניי--כל-הימים. {ס}

לו כה אמר יהוה, אם-יימדו שמיים מלמעלה, וייחקרו מוסדי-ארץ, למטה: גם-אני אמאס בכל-זרע ישראל, על-כל-אשר עשו--נאום-יהוה. {ס}

לז הנה ימים באים, נאום-יהוה; ונבנתה העיר ליהוה, ממגדל חננאל שער הפינה. לח ויצא עוד קו המידה, נגדו, על, גבעת גרב; ונסב, גועתה. לט וכל-העמק הפגרים והדשן וכל-השדמות עד-נחל קדרון עד-פינת שער הסוסים, מזרחה--קודש, ליהוה: לא-יינתש ולא-ייהרס עוד, לעולם. {פ}