תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
ירמיהו - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
א וישמע שפטיה בן-מתן, וגדליהו בן-פשחור, ויוכל בן-שלמיהו, ופשחור בן-מלכייה: את-הדברים--אשר ירמיהו מדבר אל-כל-העם, לאמור. ב כה, אמר יהוה, היושב בעיר הזאת, ימות בחרב ברעב ובדבר; והיוצא אל-הכשדים וחיה, והייתה-לו נפשו לשלל וחי. {ס}
ג כה, אמר יהוה: הינתון תינתן העיר הזאת, ביד חיל מלך-בבל--ולכדה. ד ויאמרו השרים אל-המלך, יומת נא את-האיש הזה--כי-על-כן הוא-מרפה את-ידי אנשי המלחמה הנשארים בעיר הזאת ואת ידי כל-העם, לדבר אליהם כדברים האלה: כי האיש הזה, איננו דורש לשלום לעם הזה--כי אם-לרעה. ה ויאמר המלך צדקייהו, הנה-הוא בידכם: כי-אין המלך, יוכל אתכם דבר. ו ויקחו את-ירמיהו, וישליכו אותו אל-הבור מלכייהו בן-המלך אשר בחצר המטרה, וישלחו את-ירמיהו, בחבלים; ובבור אין-מים כי אם-טיט, ויטבע ירמיהו בטיט. {ס}
ז וישמע עבד-מלך הכושי איש סריס, והוא בבית המלך, כי-נתנו את-ירמיהו, אל-הבור; והמלך יושב, בשער בנימין. ח וייצא עבד-מלך, מבית המלך; וידבר אל-המלך, לאמור. ט אדוני המלך, הרעו האנשים האלה את כל-אשר עשו לירמיהו הנביא, את אשר-השליכו, אל-הבור; וימת תחתיו מפני הרעב, כי אין הלחם עוד בעיר. י ויצווה המלך, את עבד-מלך הכושי לאמור: קח בידך מזה, שלושים אנשים, והעלית את-ירמיהו הנביא מן-הבור, בטרם ימות. יא וייקח עבד-מלך את-האנשים בידו, ויבוא בית-המלך אל-תחת האוצר, וייקח משם בלויי סחבות, ובלויי מלחים; וישלחם אל-ירמיהו אל-הבור, בחבלים. יב ויאמר עבד-מלך הכושי אל-ירמיהו, שים נא בלואי הסחבות והמלחים תחת אצילות ידיך, מתחת, לחבלים; ויעש ירמיהו, כן. יג וימשכו את-ירמיהו בחבלים, ויעלו אותו מן-הבור; ויישב ירמיהו, בחצר המטרה. {ס}
יד וישלח המלך צדקייהו, וייקח את-ירמיהו הנביא אליו, אל-מבוא השלישי, אשר בבית יהוה; ויאמר המלך אל-ירמיהו, שואל אני אותך דבר--אל-תכחד ממני, דבר. טו ויאמר ירמיהו, אל-צדקייהו, כי אגיד לך, הלוא המת תמיתני; וכי, איעצך, לא תשמע, אליי. טז ויישבע המלך צדקייהו, אל-ירמיהו--בסתר לאמור: חי-יהוה אשר עשה-לנו את-הנפש הזאת, אם-אמיתך, ואם-אתנך ביד האנשים האלה, אשר מבקשים את-נפשך. {ס}
יז ויאמר ירמיהו אל-צדקייהו {ס} כה-אמר יהוה אלוהי צבאות אלוהי ישראל, אם-יצוא תצא אל-שרי מלך-בבל וחייתה נפשך, והעיר הזאת, לא תישרף באש; וחיית, אתה וביתך. יח ואם לא-תצא, אל-שרי מלך בבל--וניתנה העיר הזאת ביד הכשדים, ושרפוה באש; ואתה, לא-תימלט מידם. {ס}
יט ויאמר המלך צדקייהו, אל-ירמיהו: אני דואג את-היהודים, אשר נפלו אל-הכשדים--פן-ייתנו אותי בידם, והתעללו-בי. כ ויאמר ירמיהו, לא ייתנו; שמע-נא בקול יהוה, לאשר אני דובר אליך--וייטב לך, ותחי נפשך. כא ואם-מאן אתה, לצאת--זה הדבר, אשר הראני יהוה. כב והנה כל-הנשים, אשר נשארו בבית מלך-יהודה, מוצאות, אל-שרי מלך בבל; והנה אומרות, הסיתוך ויכלו לך אנשי שלומך, הוטבעו בבוץ רגלך, נסוגו אחור. כג ואת-כל-נשיך ואת-בניך, מוציאים אל-הכשדים, ואתה, לא-תימלט מידם: כי ביד מלך-בבל תיתפש, ואת-העיר הזאת תשרוף באש. {ס}
כד ויאמר צדקייהו אל-ירמיהו, איש אל-יידע בדברים-האלה--ולא תמות. כה וכי-ישמעו השרים, כי-דיברתי איתך, ובאו אליך ואמרו אליך הגידה-נא לנו מה-דיברת אל-המלך אל-תכחד ממנו, ולא נמיתך; ומה-דיבר אליך, המלך. כו ואמרת אליהם, מפיל-אני תחינתי לפני המלך, לבלתי השיבני בית יהונתן, למות שם. {פ}
כז ויבואו כל-השרים אל-ירמיהו, וישאלו אותו, ויגד להם ככל-הדברים האלה, אשר ציווה המלך; ויחרישו ממנו, כי לא-נשמע הדבר. כח ויישב ירמיהו בחצר המטרה, עד-יום אשר-נלכדה ירושלים; {ס} והיה, כאשר נלכדה ירושלים.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
ירמיהו - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
יש לך שאלה או הערה?