תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק לח

א וישמע שפטיה בן־מתן, וגדליהו בן־פשחור, ויוכל בן־שלמיהו, ופשחור בן־מלכייה: את־הדברים--אשר ירמיהו מדבר אל־כל־העם, לאמור. ב כה, אמר יהוה, היושב בעיר הזאת, ימות בחרב ברעב ובדבר; והיוצא אל־הכשדים וחיה, והייתה־לו נפשו לשלל וחי. {ס}

ג כה, אמר יהוה: הינתון תינתן העיר הזאת, ביד חיל מלך־בבל--ולכדה. ד ויאמרו השרים אל־המלך, יומת נא את־האיש הזה--כי־על־כן הוא־מרפה את־ידי אנשי המלחמה הנשארים בעיר הזאת ואת ידי כל־העם, לדבר אליהם כדברים האלה: כי האיש הזה, איננו דורש לשלום לעם הזה--כי אם־לרעה. ה ויאמר המלך צדקייהו, הנה־הוא בידכם: כי־אין המלך, יוכל אתכם דבר. ו ויקחו את־ירמיהו, וישליכו אותו אל־הבור מלכייהו בן־המלך אשר בחצר המטרה, וישלחו את־ירמיהו, בחבלים; ובבור אין־מים כי אם־טיט, ויטבע ירמיהו בטיט. {ס}

ז וישמע עבד־מלך הכושי איש סריס, והוא בבית המלך, כי־נתנו את־ירמיהו, אל־הבור; והמלך יושב, בשער בנימין. ח וייצא עבד־מלך, מבית המלך; וידבר אל־המלך, לאמור. ט אדוני המלך, הרעו האנשים האלה את כל־אשר עשו לירמיהו הנביא, את אשר־השליכו, אל־הבור; וימת תחתיו מפני הרעב, כי אין הלחם עוד בעיר. י ויצווה המלך, את עבד־מלך הכושי לאמור: קח בידך מזה, שלושים אנשים, והעלית את־ירמיהו הנביא מן־הבור, בטרם ימות. יא וייקח עבד־מלך את־האנשים בידו, ויבוא בית־המלך אל־תחת האוצר, וייקח משם בלויי סחבות, ובלויי מלחים; וישלחם אל־ירמיהו אל־הבור, בחבלים. יב ויאמר עבד־מלך הכושי אל־ירמיהו, שים נא בלואי הסחבות והמלחים תחת אצילות ידיך, מתחת, לחבלים; ויעש ירמיהו, כן. יג וימשכו את־ירמיהו בחבלים, ויעלו אותו מן־הבור; ויישב ירמיהו, בחצר המטרה. {ס}

יד וישלח המלך צדקייהו, וייקח את־ירמיהו הנביא אליו, אל־מבוא השלישי, אשר בבית יהוה; ויאמר המלך אל־ירמיהו, שואל אני אותך דבר--אל־תכחד ממני, דבר. טו ויאמר ירמיהו, אל־צדקייהו, כי אגיד לך, הלוא המת תמיתני; וכי, איעצך, לא תשמע, אליי. טז ויישבע המלך צדקייהו, אל־ירמיהו--בסתר לאמור: חי־יהוה אשר עשה־לנו את־הנפש הזאת, אם־אמיתך, ואם־אתנך ביד האנשים האלה, אשר מבקשים את־נפשך. {ס}

יז ויאמר ירמיהו אל־צדקייהו {ס} כה־אמר יהוה אלוהי צבאות אלוהי ישראל, אם־יצוא תצא אל־שרי מלך־בבל וחייתה נפשך, והעיר הזאת, לא תישרף באש; וחיית, אתה וביתך. יח ואם לא־תצא, אל־שרי מלך בבל--וניתנה העיר הזאת ביד הכשדים, ושרפוה באש; ואתה, לא־תימלט מידם. {ס}

יט ויאמר המלך צדקייהו, אל־ירמיהו: אני דואג את־היהודים, אשר נפלו אל־הכשדים--פן־ייתנו אותי בידם, והתעללו־בי. כ ויאמר ירמיהו, לא ייתנו; שמע־נא בקול יהוה, לאשר אני דובר אליך--וייטב לך, ותחי נפשך. כא ואם־מאן אתה, לצאת--זה הדבר, אשר הראני יהוה. כב והנה כל־הנשים, אשר נשארו בבית מלך־יהודה, מוצאות, אל־שרי מלך בבל; והנה אומרות, הסיתוך ויכלו לך אנשי שלומך, הוטבעו בבוץ רגלך, נסוגו אחור. כג ואת־כל־נשיך ואת־בניך, מוציאים אל־הכשדים, ואתה, לא־תימלט מידם: כי ביד מלך־בבל תיתפש, ואת־העיר הזאת תשרוף באש. {ס}

כד ויאמר צדקייהו אל־ירמיהו, איש אל־יידע בדברים־האלה--ולא תמות. כה וכי־ישמעו השרים, כי־דיברתי איתך, ובאו אליך ואמרו אליך הגידה־נא לנו מה־דיברת אל־המלך אל־תכחד ממנו, ולא נמיתך; ומה־דיבר אליך, המלך. כו ואמרת אליהם, מפיל־אני תחינתי לפני המלך, לבלתי השיבני בית יהונתן, למות שם. {פ}

כז ויבואו כל־השרים אל־ירמיהו, וישאלו אותו, ויגד להם ככל־הדברים האלה, אשר ציווה המלך; ויחרישו ממנו, כי לא־נשמע הדבר. כח ויישב ירמיהו בחצר המטרה, עד־יום אשר־נלכדה ירושלים; {ס} והיה, כאשר נלכדה ירושלים.