תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק כו

א בראשית, ממלכות יהויקים בן-יאשייהו--מלך יהודה: היה הדבר הזה, מאת יהוה לאמור. ב כה אמר יהוה, עמוד בחצר בית-יהוה, ודיברת על-כל-ערי יהודה הבאים להשתחוות בית-יהוה, את כל-הדברים אשר ציוויתיך לדבר אליהם: אל-תגרע, דבר. ג אוליי ישמעו--וישובו, איש מדרכו הרעה; וניחמתי אל-הרעה, אשר אנוכי חושב לעשות להם, מפני, רוע מעלליהם. ד ואמרת אליהם, כה אמר יהוה: אם-לא תשמעו, אליי, ללכת בתורתי, אשר נתתי לפניכם. ה לשמוע, על-דברי עבדיי הנביאים, אשר אנוכי, שולח אליכם; והשכם ושלוח, ולא שמעתם. ו ונתתי את-הבית הזה, כשילה; ואת-העיר הזאת אתן לקללה, לכול גויי הארץ. {פ}

ז וישמעו הכוהנים והנביאים, וכל-העם, את-ירמיהו, מדבר את-הדברים האלה בבית יהוה. ח ויהי ככלות ירמיהו, לדבר את כל-אשר-ציווה יהוה, לדבר, אל-כל-העם; ויתפשו אותו הכוהנים והנביאים, וכל-העם לאמור--מות תמות. ט מדוע ניבית בשם-יהוה לאמור, כשילה יהיה הבית הזה, והעיר הזאת תחרב, מאין יושב; וייקהל כל-העם אל-ירמיהו, בבית יהוה. י וישמעו שרי יהודה, את הדברים האלה, ויעלו מבית-המלך, בית יהוה; ויישבו בפתח שער-יהוה, החדש. {ס}

יא ויאמרו הכוהנים והנביאים, אל-השרים, ואל-כל-העם, לאמור: משפט-מוות, לאיש הזה, כי ניבא אל-העיר הזאת, כאשר שמעתם באוזניכם. יב ויאמר ירמיהו אל-כל-השרים, ואל-כל-העם לאמור: יהוה שלחני, להינבא אל-הבית הזה ואל-העיר הזאת, את כל-הדברים, אשר שמעתם. יג ועתה, היטיבו דרכיכם ומעלליכם, ושמעו, בקול יהוה אלוהיכם: ויינחם יהוה--אל-הרעה, אשר דיבר עליכם. יד ואני, הנני בידכם: עשו-לי כטוב וכישר, בעיניכם. טו אך ידוע תדעו, כי אם-ממיתים אתם אותי--כי-דם נקי אתם נותנים עליכם, ואל-העיר הזאת ואל-יושביה: כי באמת, שלחני יהוה עליכם, לדבר באוזניכם, את כל-הדברים האלה. {ס}

טז ויאמרו השרים וכל-העם, אל-הכוהנים ואל-הנביאים: אין-לאיש הזה, משפט-מוות, כי בשם יהוה אלוהינו, דיבר אלינו. יז ויקומו אנשים, מזקני הארץ; ויאמרו, אל-כל-קהל העם לאמור. יח מיכה, המורשתי, היה ניבא, בימי חזקייהו מלך-יהודה; ויאמר אל-כל-עם יהודה לאמור כה-אמר יהוה צבאות, ציון שדה תיחרש וירושלים עיים תהיה, והר הבית, לבמות יער. יט ההמת המיתוהו חזקייהו מלך-יהודה וכל-יהודה, הלוא ירא את-יהוה--ויחל את-פני יהוה, ויינחם יהוה אל-הרעה אשר-דיבר עליהם; ואנחנו, עושים רעה גדולה--על-נפשותינו. כ וגם-איש, היה מתנבא בשם יהוה, אורייהו בן-שמעיהו, מקרית היערים; ויינבא על-העיר הזאת, ועל-הארץ הזאת, ככול, דברי ירמיהו. כא וישמע המלך-יהויקים וכל-גיבוריו וכל-השרים, את-דבריו, ויבקש המלך, המיתו; וישמע אורייהו ויירא, ויברח ויבוא מצריים. כב וישלח המלך יהויקים, אנשים--מצריים: את אלנתן בן-עכבור ואנשים איתו, אל-מצריים. כג ויוציאו את-אורייהו ממצריים, ויביאוהו אל-המלך יהויקים, ויכהו, בחרב; וישלך, את-נבלתו, אל-קברי, בני העם. כד אך, יד אחיקם בן-שפן, הייתה, את-ירמיהו--לבלתי תת-אותו ביד-העם, להמיתו. {פ}