תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק כו

א בראשית, ממלכות יהויקים בן־יאשייהו--מלך יהודה: היה הדבר הזה, מאת יהוה לאמור. ב כה אמר יהוה, עמוד בחצר בית־יהוה, ודיברת על־כל־ערי יהודה הבאים להשתחוות בית־יהוה, את כל־הדברים אשר ציוויתיך לדבר אליהם: אל־תגרע, דבר. ג אוליי ישמעו--וישובו, איש מדרכו הרעה; וניחמתי אל־הרעה, אשר אנוכי חושב לעשות להם, מפני, רוע מעלליהם. ד ואמרת אליהם, כה אמר יהוה: אם־לא תשמעו, אליי, ללכת בתורתי, אשר נתתי לפניכם. ה לשמוע, על־דברי עבדיי הנביאים, אשר אנוכי, שולח אליכם; והשכם ושלוח, ולא שמעתם. ו ונתתי את־הבית הזה, כשילה; ואת־העיר הזאת אתן לקללה, לכול גויי הארץ. {פ}

ז וישמעו הכוהנים והנביאים, וכל־העם, את־ירמיהו, מדבר את־הדברים האלה בבית יהוה. ח ויהי ככלות ירמיהו, לדבר את כל־אשר־ציווה יהוה, לדבר, אל־כל־העם; ויתפשו אותו הכוהנים והנביאים, וכל־העם לאמור--מות תמות. ט מדוע ניבית בשם־יהוה לאמור, כשילה יהיה הבית הזה, והעיר הזאת תחרב, מאין יושב; וייקהל כל־העם אל־ירמיהו, בבית יהוה. י וישמעו שרי יהודה, את הדברים האלה, ויעלו מבית־המלך, בית יהוה; ויישבו בפתח שער־יהוה, החדש. {ס}

יא ויאמרו הכוהנים והנביאים, אל־השרים, ואל־כל־העם, לאמור: משפט־מוות, לאיש הזה, כי ניבא אל־העיר הזאת, כאשר שמעתם באוזניכם. יב ויאמר ירמיהו אל־כל־השרים, ואל־כל־העם לאמור: יהוה שלחני, להינבא אל־הבית הזה ואל־העיר הזאת, את כל־הדברים, אשר שמעתם. יג ועתה, היטיבו דרכיכם ומעלליכם, ושמעו, בקול יהוה אלוהיכם: ויינחם יהוה--אל־הרעה, אשר דיבר עליכם. יד ואני, הנני בידכם: עשו־לי כטוב וכישר, בעיניכם. טו אך ידוע תדעו, כי אם־ממיתים אתם אותי--כי־דם נקי אתם נותנים עליכם, ואל־העיר הזאת ואל־יושביה: כי באמת, שלחני יהוה עליכם, לדבר באוזניכם, את כל־הדברים האלה. {ס}

טז ויאמרו השרים וכל־העם, אל־הכוהנים ואל־הנביאים: אין־לאיש הזה, משפט־מוות, כי בשם יהוה אלוהינו, דיבר אלינו. יז ויקומו אנשים, מזקני הארץ; ויאמרו, אל־כל־קהל העם לאמור. יח מיכה, המורשתי, היה ניבא, בימי חזקייהו מלך־יהודה; ויאמר אל־כל־עם יהודה לאמור כה־אמר יהוה צבאות, ציון שדה תיחרש וירושלים עיים תהיה, והר הבית, לבמות יער. יט ההמת המיתוהו חזקייהו מלך־יהודה וכל־יהודה, הלוא ירא את־יהוה--ויחל את־פני יהוה, ויינחם יהוה אל־הרעה אשר־דיבר עליהם; ואנחנו, עושים רעה גדולה--על־נפשותינו. כ וגם־איש, היה מתנבא בשם יהוה, אורייהו בן־שמעיהו, מקרית היערים; ויינבא על־העיר הזאת, ועל־הארץ הזאת, ככול, דברי ירמיהו. כא וישמע המלך־יהויקים וכל־גיבוריו וכל־השרים, את־דבריו, ויבקש המלך, המיתו; וישמע אורייהו ויירא, ויברח ויבוא מצריים. כב וישלח המלך יהויקים, אנשים--מצריים: את אלנתן בן־עכבור ואנשים איתו, אל־מצריים. כג ויוציאו את־אורייהו ממצריים, ויביאוהו אל־המלך יהויקים, ויכהו, בחרב; וישלך, את־נבלתו, אל־קברי, בני העם. כד אך, יד אחיקם בן־שפן, הייתה, את־ירמיהו--לבלתי תת־אותו ביד־העם, להמיתו. {פ}