תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק מ

א הדבר אשר־היה אל־ירמיהו, מאת יהוה, אחר שלח אותו נבוזראדן רב־טבחים, מן־הרמה--בקחתו אותו, והוא־אסור באזיקים בתוך כל־גלות ירושלים ויהודה, המוגלים, בבלה. ב וייקח רב־טבחים, לירמיהו; ויאמר אליו--יהוה אלוהיך דיבר את־הרעה הזאת, אל־המקום הזה. ג ויבא ויעש יהוה, כאשר דיבר: כי־חטאתם ליהוה ולא־שמעתם בקולו, והיה לכם הדבר הזה. ד ועתה הנה פיתחתיך היום, מן־האזיקים אשר על־ידיך--אם־טוב בעיניך לבוא איתי בבל בוא ואשים את־עיני עליך, ואם־רע בעיניך לבוא־איתי בבל חדל: ראה כל־הארץ לפניך, אל־טוב ואל־הישר בעיניך ללכת שמה לך. ה ועודנו לא־ישוב, ושובה אל־גדליה בן־אחיקם בן־שפן אשר הפקיד מלך־בבל בערי יהודה ושב איתו בתוך העם, או אל־כל־הישר בעיניך ללכת, לך; וייתן־לו רב־טבחים ארוחה ומשאת, וישלחהו. ו ויבוא ירמיהו אל־גדליה בן־אחיקם, המצפתה; ויישב איתו בתוך העם, הנשארים בארץ. {פ}

ז וישמעו כל־שרי החיילים אשר בשדה, המה ואנשיהם, כי־הפקיד מלך־בבל את־גדליהו בן־אחיקם, בארץ; וכי הפקיד איתו, אנשים ונשים וטף, ומדלת הארץ, מאשר לא־הוגלו בבלה. ח ויבואו אל־גדליה, המצפתה; וישמעאל בן־נתניהו ויוחנן ויונתן בני־קרח ושריה בן־תנחומת ובני עיפיי הנטופתי, ויזניהו בן־המעכתי--המה, ואנשיהם. ט ויישבע להם גדליהו בן־אחיקם בן־שפן, ולאנשיהם לאמור, אל־תיראו, מעבוד הכשדים; שבו בארץ, ועבדו את־מלך בבל--וייטב לכם. י ואני, הנני יושב במצפה, לעמוד לפני הכשדים, אשר יבואו אלינו; ואתם אספו יין וקיץ ושמן, ושימו בכליכם, ושבו, בעריכם אשר־תפשתם. יא וגם כל־היהודים אשר־במואב ובבני־עמון ובאדום ואשר בכל־הארצות, שמעו, כי־נתן מלך־בבל שארית, ליהודה; וכי הפקיד עליהם, את־גדליהו בן־אחיקם בן־שפן. יב וישובו כל־היהודים, מכל־המקומות אשר נידחו־שם, ויבואו ארץ־יהודה אל־גדליהו, המצפתה; ויאספו יין וקיץ, הרבה מאוד. {ס}

יג ויוחנן, בן־קרח, וכל־שרי החיילים, אשר בשדה--באו אל־גדליהו, המצפתה. יד ויאמרו אליו, הידוע תדע כי בעליס מלך בני־עמון שלח את־ישמעאל בן־נתניה, להכותך, נפש; ולא־האמין להם, גדליהו בן־אחיקם. טו ויוחנן בן־קרח אמר אל־גדליהו בסתר במצפה לאמור, אלכה נא ואכה את־ישמעאל בן־נתניה, ואיש, לא יידע; למה יכך נפש, ונפוצו כל־יהודה הנקבצים אליך, ואבדה, שארית יהודה. טז ויאמר גדליהו בן־אחיקם אל־יוחנן בן־קרח, אל־תעשה את־הדבר הזה: כי־שקר אתה דובר, אל־ישמעאל. {פ}