תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב


ירמיהו פרק כה

א הדבר אשר-היה על-ירמיהו, על-כל-עם יהודה, בשנה הרביעית, ליהויקים בן-יאשייהו מלך יהודה:  היא, השנה הראשונית, לנבוכדראצר, מלך בבל.  ב אשר דיבר ירמיהו הנביא, על-כל-עם יהודה, ואל כל-יושבי ירושלים, לאמור.  ג מן-שלוש עשרה שנה ליאשייהו בן-אמון מלך יהודה ועד היום הזה, זה שלוש ועשרים שנה, היה דבר-יהוה, אליי; ואדבר אליכם אשכם ודבר, ולא שמעתם.  ד ושלח יהוה אליכם את-כל-עבדיו הנביאים, השכם ושלוח--ולא שמעתם; ולא-הטיתם את-אוזנכם, לשמוע.  ה לאמור, שובו-נא איש מדרכו הרעה ומרוע מעלליכם, ושבו על-האדמה, אשר נתן יהוה לכם ולאבותיכם--למן-עולם, ועד-עולם.  ו ואל-תלכו, אחרי אלוהים אחרים, לעובדם, ולהשתחוות להם; ולא-תכעיסו אותי במעשה ידיכם, ולא ארע לכם.  ז ולא-שמעתם אליי, נאום-יהוה, למען הכעיסני במעשה ידיכם, לרע לכם.  {פ}

ח לכן, כה אמר יהוה צבאות:  יען, אשר לא-שמעתם את-דבריי.  ט הנני שולח ולקחתי את-כל-משפחות צפון נאום-יהוה, ואל-נבוכדראצר מלך-בבל עבדי, והביאותים על-הארץ הזאת ועל-יושביה, ועל כל-הגויים האלה סביב; והחרמתים--ושמתים לשמה ולשריקה, ולחורבות עולם.  י והאבדתי מהם, קול ששון וקול שמחה, קול חתן, וקול כלה--קול ריחיים, ואור נר.  יא והייתה כל-הארץ הזאת, לחורבה לשמה; ועבדו הגויים האלה, את-מלך בבל--שבעים שנה.  יב והיה כמלאות שבעים שנה אפקוד על-מלך-בבל ועל-הגוי ההוא נאום-יהוה, את-עוונם--ועל-ארץ כשדים; ושמתי אותו, לשממות עולם.  יג והבאתי על-הארץ ההיא, את-כל-דבריי אשר-דיברתי עליה--את כל-הכתוב בספר הזה, אשר-ניבא ירמיהו על-כל-הגויים.  יד כי עבדו-בם גם-המה גויים רבים, ומלכים גדולים; ושילמתי להם כפועלם, וכמעשה ידיהם.  {פ}

טו כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל, אליי, קח את-כוס היין החמה הזאת, מידי; והשקית אותו את-כל-הגויים, אשר אנוכי שולח אותך אליהם.  טז ושתו, והתגועשו והתהוללו, מפני החרב, אשר אנוכי שולח בינותם.  יז ואקח את-הכוס, מיד יהוה; ואשקה, את-כל-הגויים, אשר-שלחני יהוה, אליהם.  יח את-ירושלים ואת-ערי יהודה, ואת-מלכיה את-שריה:  לתת אותם לחורבה לשמה, לשריקה ולקללה--כיום הזה.  יט את-פרעה מלך-מצריים ואת-עבדיו ואת-שריו, ואת-כל-עמו.  כ ואת, כל-הערב, ואת, כל-מלכי ארץ העוץ; ואת, כל-מלכי ארץ פלשתים, ואת-אשקלון ואת-עזה ואת-עקרון, ואת שארית אשדוד.  כא את-אדום ואת-מואב, ואת-בני עמון.  כב ואת, כל-מלכי-צור, ואת, כל-מלכי צידון; ואת מלכי האי, אשר בעבר הים.  כג ואת-דדן ואת-תימא ואת-בוז, ואת כל-קצוצי פיאה.  כד ואת, כל-מלכי ערב; ואת כל-מלכי הערב, השוכנים במדבר.  כה ואת כל-מלכי זמרי, ואת כל-מלכי עילם, ואת, כל-מלכי מדיי.  כו ואת כל-מלכי הצפון, הקרובים והרחוקים איש אל-אחיו, ואת כל-הממלכות הארץ, אשר על-פני האדמה; ומלך ששך, ישתה אחריהם.  כז ואמרת אליהם  {פ}
 
כה-אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל, שתו ושכרו וקיו, ונפלו, ולא תקומו--מפני החרב, אשר אנוכי שולח ביניכם.  כח והיה, כי ימאנו לקחת-הכוס מידך--לשתות; ואמרת אליהם, כה אמר יהוה צבאות--שתה תשתו.  כט כי הנה בעיר אשר נקרא-שמי עליה, אנוכי מחל להרע, ואתם, הינקה תינקו:  לא תינקו--כי חרב אני קורא על-כל-יושבי הארץ, נאום יהוה צבאות.  ל ואתה תינבא אליהם, את כל-הדברים האלה; ואמרת אליהם, יהוה ממרום ישאג וממעון קודשו ייתן קולו--שאוג ישאג על-נווהו, הידד כדורכים יענה אל כל-יושבי הארץ.  לא בא שאון, עד-קצה הארץ--כי ריב ליהוה בגויים, נשפט הוא לכל-בשר:  הרשעים נתנם לחרב, נאום-יהוה.  {ס}

לב כה אמר יהוה צבאות, הנה רעה יוצאת מגוי אל-גוי; וסער גדול, ייעור מירכתי-ארץ.  לג והיו חללי יהוה, ביום ההוא, מקצה הארץ, ועד-קצה הארץ:  לא ייספדו, ולא ייאספו ולא ייקברו--לדומן על-פני האדמה, יהיו.  לד הילילו הרועים וזעקו, והתפלשו אדירי הצאן--כי-מלאו ימיכם, לטבוח; ותפוצותיכם, ונפלתם ככלי חמדה.  לה ואבד מנוס, מן-הרועים, ופליטה, מאדירי הצאן.  לו קול צעקת הרועים, ויללת אדירי הצאן--כי-שודד יהוה, את-מרעיתם.  לז ונדמו, נאות השלום, מפני, חרון אף-יהוה.  לח עזב ככפיר, סוכו--כי-הייתה ארצם, לשמה, מפני חרון היונה, ומפני חרון אפו.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב