תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
ירמיהו - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
א הדבר אשר-היה על-ירמיהו, על-כל-עם יהודה, בשנה הרביעית, ליהויקים בן-יאשייהו מלך יהודה: היא, השנה הראשונית, לנבוכדראצר, מלך בבל. ב אשר דיבר ירמיהו הנביא, על-כל-עם יהודה, ואל כל-יושבי ירושלים, לאמור. ג מן-שלוש עשרה שנה ליאשייהו בן-אמון מלך יהודה ועד היום הזה, זה שלוש ועשרים שנה, היה דבר-יהוה, אליי; ואדבר אליכם אשכם ודבר, ולא שמעתם. ד ושלח יהוה אליכם את-כל-עבדיו הנביאים, השכם ושלוח--ולא שמעתם; ולא-הטיתם את-אוזנכם, לשמוע. ה לאמור, שובו-נא איש מדרכו הרעה ומרוע מעלליכם, ושבו על-האדמה, אשר נתן יהוה לכם ולאבותיכם--למן-עולם, ועד-עולם. ו ואל-תלכו, אחרי אלוהים אחרים, לעובדם, ולהשתחוות להם; ולא-תכעיסו אותי במעשה ידיכם, ולא ארע לכם. ז ולא-שמעתם אליי, נאום-יהוה, למען הכעיסני במעשה ידיכם, לרע לכם. {פ}
ח לכן, כה אמר יהוה צבאות: יען, אשר לא-שמעתם את-דבריי. ט הנני שולח ולקחתי את-כל-משפחות צפון נאום-יהוה, ואל-נבוכדראצר מלך-בבל עבדי, והביאותים על-הארץ הזאת ועל-יושביה, ועל כל-הגויים האלה סביב; והחרמתים--ושמתים לשמה ולשריקה, ולחורבות עולם. י והאבדתי מהם, קול ששון וקול שמחה, קול חתן, וקול כלה--קול ריחיים, ואור נר. יא והייתה כל-הארץ הזאת, לחורבה לשמה; ועבדו הגויים האלה, את-מלך בבל--שבעים שנה. יב והיה כמלאות שבעים שנה אפקוד על-מלך-בבל ועל-הגוי ההוא נאום-יהוה, את-עוונם--ועל-ארץ כשדים; ושמתי אותו, לשממות עולם. יג והבאתי על-הארץ ההיא, את-כל-דבריי אשר-דיברתי עליה--את כל-הכתוב בספר הזה, אשר-ניבא ירמיהו על-כל-הגויים. יד כי עבדו-בם גם-המה גויים רבים, ומלכים גדולים; ושילמתי להם כפועלם, וכמעשה ידיהם. {פ}
טו כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל, אליי, קח את-כוס היין החמה הזאת, מידי; והשקית אותו את-כל-הגויים, אשר אנוכי שולח אותך אליהם.
טז ושתו, והתגועשו והתהוללו, מפני החרב, אשר אנוכי שולח בינותם.
יז ואקח את-הכוס, מיד יהוה; ואשקה, את-כל-הגויים, אשר-שלחני יהוה, אליהם.
יח את-ירושלים ואת-ערי יהודה, ואת-מלכיה את-שריה: לתת אותם לחורבה לשמה, לשריקה ולקללה--כיום הזה.
יט את-פרעה מלך-מצריים ואת-עבדיו ואת-שריו, ואת-כל-עמו.
כ ואת, כל-הערב, ואת, כל-מלכי ארץ העוץ; ואת, כל-מלכי ארץ פלשתים, ואת-אשקלון ואת-עזה ואת-עקרון, ואת שארית אשדוד.
כא את-אדום ואת-מואב, ואת-בני עמון.
כב ואת, כל-מלכי-צור, ואת, כל-מלכי צידון; ואת מלכי האי, אשר בעבר הים.
כג ואת-דדן ואת-תימא ואת-בוז, ואת כל-קצוצי פיאה.
כד ואת, כל-מלכי ערב; ואת כל-מלכי הערב, השוכנים במדבר.
כה ואת כל-מלכי זמרי, ואת כל-מלכי עילם, ואת, כל-מלכי מדיי.
כו ואת כל-מלכי הצפון, הקרובים והרחוקים איש אל-אחיו, ואת כל-הממלכות הארץ, אשר על-פני האדמה; ומלך ששך, ישתה אחריהם.
כז ואמרת אליהם {פ}
כה-אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל, שתו ושכרו וקיו, ונפלו, ולא תקומו--מפני החרב, אשר אנוכי שולח ביניכם.
כח והיה, כי ימאנו לקחת-הכוס מידך--לשתות; ואמרת אליהם, כה אמר יהוה צבאות--שתה תשתו.
כט כי הנה בעיר אשר נקרא-שמי עליה, אנוכי מחל להרע, ואתם, הינקה תינקו: לא תינקו--כי חרב אני קורא על-כל-יושבי הארץ, נאום יהוה צבאות.
ל ואתה תינבא אליהם, את כל-הדברים האלה; ואמרת אליהם, יהוה ממרום ישאג וממעון קודשו ייתן קולו--שאוג ישאג על-נווהו, הידד כדורכים יענה אל כל-יושבי הארץ.
לא בא שאון, עד-קצה הארץ--כי ריב ליהוה בגויים, נשפט הוא לכל-בשר: הרשעים נתנם לחרב, נאום-יהוה. {ס}
לב כה אמר יהוה צבאות, הנה רעה יוצאת מגוי אל-גוי; וסער גדול, ייעור מירכתי-ארץ. לג והיו חללי יהוה, ביום ההוא, מקצה הארץ, ועד-קצה הארץ: לא ייספדו, ולא ייאספו ולא ייקברו--לדומן על-פני האדמה, יהיו. לד הילילו הרועים וזעקו, והתפלשו אדירי הצאן--כי-מלאו ימיכם, לטבוח; ותפוצותיכם, ונפלתם ככלי חמדה. לה ואבד מנוס, מן-הרועים, ופליטה, מאדירי הצאן. לו קול צעקת הרועים, ויללת אדירי הצאן--כי-שודד יהוה, את-מרעיתם. לז ונדמו, נאות השלום, מפני, חרון אף-יהוה. לח עזב ככפיר, סוכו--כי-הייתה ארצם, לשמה, מפני חרון היונה, ומפני חרון אפו. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
ירמיהו - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב