תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק מג

א ויהי ככלות ירמיהו לדבר אל־כל־העם, את־כל־דברי יהוה אלוהיהם, אשר שלחו יהוה אלוהיהם, אליהם--את כל־הדברים, האלה. {ס}

ב ויאמר עזריה בן־הושעיה ויוחנן בן־קרח, וכל־האנשים הזדים: אומרים אל־ירמיהו, שקר אתה מדבר--לא שלחך יהוה אלוהינו לאמור, לא־תבואו מצריים לגור שם. ג כי, ברוך בן־נרייה, מסית אותך, בנו--למען תת אותנו ביד־הכשדים להמית אותנו, ולהגלות אותנו בבל. ד ולא־שמע יוחנן בן־קרח וכל־שרי החיילים, וכל־העם--בקול יהוה: לשבת, בארץ יהודה. ה וייקח יוחנן בן־קרח, וכל־שרי החיילים, את, כל־שארית יהודה--אשר־שבו, מכל־הגויים אשר נידחו־שם, לגור, בארץ יהודה. ו את־הגברים ואת־הנשים ואת־הטף, ואת־בנות המלך, ואת כל־הנפש אשר הניח נבוזראדן רב־טבחים, את־גדליהו בן־אחיקם בן־שפן; ואת ירמיהו הנביא, ואת־ברוך בן־נרייהו. ז ויבואו ארץ מצריים, כי לא שמעו בקול יהוה; ויבואו, עד־תחפנחס. {ס}

ח ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו, בתחפנחס לאמור. ט קח בידך אבנים גדולות, וטמנתם במלט במלבן, אשר בפתח בית־פרעה, בתחפנחס--לעיני, אנשים יהודים. י ואמרת אליהם כה־אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל, הנני שולח ולקחתי את־נבוכדראצר מלך־בבל עבדי, ושמתי כיסאו, ממעל לאבנים האלה אשר טמנתי; ונטה את־שפרירו, עליהם. יא ובא, והכה את־ארץ מצריים--אשר למוות למוות, ואשר לשבי לשבי, ואשר לחרב, לחרב. יב והצתי אש, בבתי אלוהי מצריים, ושרפם, ושבם; ועטה את־ארץ מצריים כאשר־יעטה הרועה, את־בגדו, ויצא משם, בשלום. יג ושיבר, את־מצבות בית שמש, אשר, בארץ מצריים; ואת־בתי אלוהי־מצריים, ישרוף באש. {פ}