תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק כג

א הוי רועים, מאבדים ומפיצים את־צאן מרעיתי--נאום־יהוה. {ס}

ב לכן כה־אמר יהוה אלוהי ישראל, על־הרועים הרועים את־עמי, אתם הפיצותם את־צאני ותדיחום, ולא פקדתם אותם; הנני פוקד עליכם את־רוע מעלליכם, נאום־יהוה. ג ואני, אקבץ את־שארית צאני, מכול הארצות, אשר־הדחתי אותם שם; והשיבותי אתהן על־נווהן, ופרו ורבו. ד והקימותי עליהם רועים, ורעום; ולא־ייראו עוד ולא־ייחתו ולא ייפקדו, נאום־יהוה. {ס}

ה הנה ימים באים נאום־יהוה, והקימותי לדויד צמח צדיק; ומלך מלך והשכיל, ועשה משפט וצדקה בארץ. ו בימיו תיוושע יהודה, וישראל ישכון לבטח; וזה־שמו אשר־יקראו, יהוה צדקנו. {פ}

ז לכן הנה־ימים באים, נאום־יהוה; ולא־יאמרו עוד חי־יהוה, אשר העלה את־בני ישראל מארץ מצריים. ח כי אם־חי־יהוה, אשר העלה ואשר הביא את־זרע בית ישראל מארץ צפונה, ומכול הארצות, אשר הדחתים שם; וישבו, על־אדמתם. {פ}

ט לנביאים נשבר ליבי בקרבי, רחפו כל־עצמותיי--הייתי כאיש שיכור, וכגבר עברו יין: מפני יהוה, ומפני דברי קודשו. י כי מנאפים, מלאה הארץ--כי־מפני אלה אבלה הארץ, יבשו נאות מדבר; ותהי מרוצתם רעה, וגבורתם לא־כן. יא כי־גם־נביא גם־כוהן, חנפו; גם־בביתי מצאתי רעתם, נאום־יהוה. יב לכן יהיה דרכם להם, כחלקלקות באפילה, יידחו, ונפלו בה: כי־אביא עליהם רעה שנת פקודתם, נאום־יהוה. יג ובנביאי שומרון, ראיתי תפלה; הינבאו בבעל, ויתעו את־עמי את־ישראל. יד ובנביאי ירושלים ראיתי שערורה, נאוף והלוך בשקר וחיזקו ידי מרעים, לבלתי־שבו, איש מרעתו; היו־לי כולם כסדום, ויושביה כעמורה. {פ}

טו לכן כה־אמר יהוה צבאות, על־הנביאים, הנני מאכיל אותם לענה, והשקיתים מי־ראש: כי, מאת נביאי ירושלים, יצאה חנופה, לכל־הארץ. {פ}

טז כה־אמר יהוה צבאות, אל־תשמעו על־דברי הנביאים הניבאים לכם--מהבילים המה, אתכם: חזון ליבם ידברו, לא מפי יהוה. יז אומרים אמור, למנאציי, דיבר יהוה, שלום יהיה לכם; וכול הולך בשרירות ליבו, אמרו, לא־תבוא עליכם, רעה. יח כי מי עמד בסוד יהוה, וירא וישמע את־דברו; מי־הקשיב דברו, וישמע. {ס}

יט הנה סערת יהוה, חמה יצאה, וסער, מתחולל; על ראש רשעים, יחול. כ לא ישוב אף־יהוה, עד־עשותו ועד־הקימו מזימות ליבו; באחרית, הימים, תתבוננו בה, בינה. כא לא־שלחתי את־הנביאים, והם רצו; לא־דיברתי אליהם, והם ניבאו. כב ואם־עמדו, בסודי--וישמיעו דבריי, את־עמי, וישיבום מדרכם הרע, ומרוע מעלליהם. {ס}

כג האלוהי מקרוב אני, נאום־יהוה: ולא אלוהי, מרחוק. כד אם־ייסתר איש במסתרים ואני לא־אראנו, נאום־יהוה: הלוא את־השמיים ואת־הארץ אני מלא, נאום־יהוה. כה שמעתי, את אשר־אמרו הנביאים, הניבאים בשמי שקר, לאמור: חלמתי, חלמתי. כו עד־מתיי, היש בלב הנביאים--ניבאי השקר; ונביאי, תרמית ליבם. כז החושבים, להשכיח את־עמי שמי, בחלומותם, אשר יספרו איש לריעהו--כאשר שכחו אבותם את־שמי, בבעל. כח הנביא אשר־איתו חלום, יספר חלום, ואשר דברי איתו, ידבר דברי אמת: מה־לתבן את־הבר, נאום־יהוה. כט הלוא כה דברי כאש, נאום־יהוה; וכפטיש, יפוצץ סלע. {ס}

ל לכן הנני על־הנביאים, נאום־יהוה, מגנבי דבריי, איש מאת ריעהו. לא הנני על־הנביאים, נאום־יהוה, הלוקחים לשונם, וינאמו נאום. לב הנני על־ניבאי חלומות שקר, נאום־יהוה, ויספרום ויתעו את־עמי, בשקריהם ובפחזותם; ואנוכי לא־שלחתים ולא ציוויתים, והועל לא־יועילו לעם־הזה--נאום־יהוה. לג וכי־ישאלך העם הזה או־הנביא או־כוהן, לאמור, מה־משא, יהוה--ואמרת אליהם את־מה־משא, ונטשתי אתכם נאום־יהוה. לד והנביא והכוהן והעם, אשר יאמר משא יהוה--ופקדתי על־האיש ההוא, ועל־ביתו. לה כה תאמרו איש על־ריעהו, ואיש אל־אחיו: מה־ענה יהוה, ומה־דיבר יהוה. לו ומשא יהוה, לא תזכרו־עוד: כי המשא, יהיה לאיש דברו, והפכתם את־דברי אלוהים חיים, יהוה צבאות אלוהינו. לז כה תאמר, אל־הנביא: מה־ענך יהוה, ומה־דיבר יהוה. לח ואם־משא יהוה, תאמרו, לכן כה אמר יהוה, יען אמורכם את־הדבר הזה משא יהוה--ואשלח אליכם לאמור, לא תאמרו משא יהוה. לט לכן הנני, ונשיתי אתכם נשוא; ונטשתי אתכם, ואת־העיר אשר נתתי לכם ולאבותיכם--מעל פניי. מ ונתתי עליכם, חרפת עולם, וכלימות עולם, אשר לא תישכח. {פ}