תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק לג

א ויהי דבר-יהוה אל-ירמיהו, שנית; והוא עודנו עצור, בחצר המטרה לאמור. ב כה-אמר יהוה, עושה: יהוה, יוצר אותה להכינה--יהוה שמו. ג קרא אליי, ואענך; ואגידה לך גדולות ובצורות, לא ידעתם. {פ}

ד כי כה אמר יהוה, אלוהי ישראל, על-בתי העיר הזאת, ועל-בתי מלכי יהודה--הנתוצים, אל-הסוללות ואל-החרב. ה באים, להילחם את-הכשדים, ולמלאם את-פגרי האדם, אשר-הכיתי באפי ובחמתי; ואשר הסתרתי פניי מהעיר הזאת, על כל-רעתם. ו הנני מעלה-לה ארוכה ומרפא, ורפאתים; וגיליתי להם, עתרת שלום ואמת. ז והשיבותי את-שבות יהודה, ואת שבות ישראל; ובניתים, כבראשונה. ח וטיהרתים, מכל-עוונם אשר חטאו-לי; וסלחתי, לכל-עוונותיהם אשר חטאו-לי, ואשר, פשעו בי. ט והייתה לי, לשם ששון לתהילה ולתפארת, לכול, גויי הארץ--אשר ישמעו את-כל-הטובה, אשר אנוכי עושה אותם, ופחדו ורגזו על כל-הטובה ועל כל-השלום, אשר אנוכי עושה לה. {ס}

י כה אמר יהוה, עוד יישמע במקום-הזה, אשר אתם אומרים, חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה--בערי יהודה, ובחוצות ירושלים, הנשמות מאין אדם ומאין יושב, ומאין בהמה. יא קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את-יהוה צבאות כי-טוב יהוה כי-לעולם חסדו, מביאים תודה בית יהוה: כי-אשיב את-שבות-הארץ כבראשונה, אמר יהוה. {ס}

יב כה-אמר, יהוה צבאות, עוד יהיה במקום הזה החרב מאין-אדם ועד-בהמה, ובכל-עריו--נווה רועים, מרביצים צאן. יג בערי ההר בערי השפילה, ובערי הנגב, ובארץ בנימין ובסביבי ירושלים, ובערי יהודה--עוד תעבורנה הצאן על-ידי מונה, אמר יהוה. {ס}

יד הנה ימים באים, נאום-יהוה; והקימותי את-הדבר הטוב, אשר דיברתי אל-בית ישראל ועל-בית יהודה. טו בימים ההם ובעת ההיא, אצמיח לדויד צמח צדקה; ועשה משפט וצדקה, בארץ. טז בימים ההם תיוושע יהודה, וירושלים תשכון לבטח; וזה אשר-יקרא-לה, יהוה צדקנו. {ס}

יז כי-כה, אמר יהוה: לא-ייכרת לדויד--איש, יושב על-כיסא בית-ישראל. יח ולכוהנים, הלויים, לא-ייכרת איש, מלפניי: מעלה עולה ומקטיר מנחה, ועושה זבח--כל-הימים. {פ}

יט ויהי, דבר-יהוה, אל-ירמיהו, לאמור. כ כה, אמר יהוה, אם-תפרו את-בריתי היום, ואת-בריתי הלילה; ולבלתי היות יומם-ולילה, בעיתם. כא גם-בריתי תופר את-דויד עבדי, מהיות-לו בן מולך על-כיסאו; ואת-הלויים הכוהנים, משרתיי. כב אשר לא-ייספר צבא השמיים, ולא יימד חול הים--כן ארבה, את-זרע דויד עבדי, ואת-הלויים, משרתי אותי. {ס}

כג ויהי, דבר-יהוה, אל-ירמיהו, לאמור. כד הלוא ראית, מה-העם הזה דיברו לאמור, שתי המשפחות אשר בחר יהוה בהם, וימאסם; ואת-עמי, ינאצון, מהיות עוד, גוי לפניהם. {ס}

כה כה אמר יהוה, אם-לא בריתי יומם ולילה--חוקות שמיים וארץ, לא-שמתי. כו גם-זרע יעקוב ודויד עבדי אמאס, מקחת מזרעו מושלים, אל-זרע אברהם, ישחק ויעקוב: כי-אשיב את-שבותם, וריחמתים. {פ}