תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק יח

א הדבר אשר היה אל־ירמיהו, מאת יהוה לאמור. ב קום וירדת, בית היוצר; ושמה, אשמיעך את־דבריי. ג וארד, בית היוצר; והנה־הוא עושה מלאכה, על־האובניים. ד ונשחת הכלי, אשר הוא עושה בחומר--ביד היוצר; ושב, ויעשהו כלי אחר, כאשר ישר בעיני היוצר, לעשות. {ס}

ה ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. ו הכיוצר הזה לא־אוכל לעשות לכם, בית ישראל--נאום־יהוה; הנה כחומר ביד היוצר, כן־אתם בידי בית ישראל. {ס}

ז רגע אדבר, על־גוי ועל־ממלכה, לנתוש ולנתוץ, ולהאביד. ח ושב, הגוי ההוא, מרעתו, אשר דיברתי עליו--וניחמתי, על־הרעה, אשר חשבתי, לעשות לו. {ס}

ט ורגע אדבר, על־גוי ועל־ממלכה, לבנות, ולנטוע. י ועשה הרע בעיניי, לבלתי שמוע בקולי--וניחמתי, על־הטובה, אשר אמרתי, להיטיב אותו. {ס}

יא ועתה אמור־נא אל־איש־יהודה ועל־יושבי ירושלים לאמור, כה אמר יהוה, הנה אנוכי יוצר עליכם רעה, וחושב עליכם מחשבה; שובו נא, איש מדרכו הרעה, והיטיבו דרכיכם, ומעלליכם. יב ואמרו, נואש: כי־אחרי מחשבותינו נלך, ואיש שרירות ליבו־הרע נעשה. {פ}

יג לכן, כה אמר יהוה, שאלו־נא בגויים, מי שמע כאלה: שערורית עשתה מאוד, בתולת ישראל. יד היעזוב מצור שדיי, שלג לבנון: אם־יינתשו, מים זרים קרים--נוזלים. טו כי־שכחוני עמי, לשוא יקטרו; ויכשילום בדרכיהם, שבילי עולם, ללכת נתיבות, דרך לא סלולה. טז לשום ארצם לשמה, שריקות עולם; כול עובר עליה, יישום ויניד בראשו. יז כרוח־קדים אפיצם, לפני אויב; עורף ולא־פנים אראם, ביום אידם. {ס}

יח ויאמרו, לכו ונחשבה על־ירמיהו מחשבות--כי לא־תאבד תורה מכוהן ועצה מחכם, ודבר מנביא; לכו ונכהו בלשון, ואל־נקשיבה אל־כל־דבריו. יט הקשיבה יהוה, אליי; ושמע, לקול יריביי. כ הישולם תחת־טובה רעה, כי־כרו שוחה לנפשי; זכור עומדי לפניך, לדבר עליהם טובה, להשיב את־חמתך, מהם. כא לכן תן את־בניהם לרעב, והגירם על־ידי־חרב, ותהיינה נשיהם שכולות ואלמנות, ואנשיהם יהיו הרוגי מוות; בחוריהם, מוכי־חרב במלחמה. כב תישמע זעקה מבתיהם, כי־תביא עליהם גדוד פתאום: כי־כרו שוחה ללוכדני, ופחים טמנו לרגליי. כג ואתה יהוה ידעת את־כל־עצתם עליי, למוות--אל־תכפר על־עוונם, וחטאתם מלפניך אל־תמחי; ויהיו מוכשלים לפניך, בעת אפך עשה בהם. {ס}