תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק לד

א הדבר אשר־היה אל־ירמיהו, מאת יהוה; ונבוכדראצר מלך־בבל וכל־חילו וכל־ממלכות ארץ ממשלת ידו וכל־העמים, נלחמים על־ירושלים ועל־כל־עריה--לאמור. ב כה־אמר יהוה, אלוהי ישראל, הלוך ואמרת, אל־צדקייהו מלך יהודה; ואמרת אליו, כה אמר יהוה, הנני נותן את־העיר הזאת ביד מלך־בבל, ושרפה באש. ג ואתה, לא תימלט מידו--כי תפוש תיתפש, ובידו תינתן; ועיניך את־עיני מלך־בבל תראינה, ופיהו את־פיך ידבר--ובבל תבוא. ד אך שמע דבר־יהוה, צדקייהו מלך יהודה; כה־אמר יהוה עליך, לא תמות בחרב. ה בשלום תמות, וכמשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר־היו לפניך כן ישרפו־לך, והוי אדון, יספדו־לך: כי־דבר אני־דיברתי, נאום־יהוה. {ס}

ו וידבר ירמיהו הנביא, אל־צדקייהו מלך יהודה, את כל־הדברים האלה, בירושלים. ז וחיל מלך־בבל, נלחמים על־ירושלים, ועל כל־ערי יהודה, הנותרות: אל־לכיש, ואל־עזקה, כי הנה נשארו בערי יהודה, ערי מבצר. {פ}

ח הדבר אשר־היה אל־ירמיהו, מאת יהוה--אחרי כרות המלך צדקייהו ברית, את־כל־העם אשר בירושלים, לקרוא להם, דרור. ט לשלח איש את־עבדו ואיש את־שפחתו, העברי והעברייה--חופשים: לבלתי עבוד־בם ביהודי אחיהו, איש. י וישמעו כל־השרים וכל־העם אשר־באו בברית, לשלח איש את־עבדו ואיש את־שפחתו חופשים, לבלתי עבוד־בם, עוד; וישמעו, וישלחו. יא וישובו, אחרי־כן, וישיבו את־העבדים ואת־השפחות, אשר שילחו חופשים; ויכבשום, לעבדים ולשפחות. {פ}

יב ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו, מאת יהוה לאמור. יג כה־אמר יהוה, אלוהי ישראל: אנוכי, כרתי ברית את־אבותיכם, ביום הוציאי אותם מארץ מצריים, מבית עבדים לאמור. יד מקץ שבע שנים תשלחו איש את־אחיו העברי אשר־יימכר לך, ועבדך שש שנים, ושילחתו חופשי, מעימך; ולא־שמעו אבותיכם אליי, ולא הטו את־אוזנם. טו ותשובו אתם היום, ותעשו את־הישר בעיניי, לקרוא דרור, איש לריעהו; ותכרתו ברית, לפניי, בבית, אשר־נקרא שמי עליו. טז ותשובו, ותחללו את־שמי, ותשיבו איש את־עבדו ואיש את־שפחתו, אשר־שילחתם חופשים לנפשם; ותכבשו אותם--להיות לכם, לעבדים ולשפחות. {ס}

יז לכן, כה־אמר יהוה, אתם לא־שמעתם אליי, לקרוא דרור איש לאחיו ואיש לריעהו; הנני קורא לכם דרור נאום־יהוה, אל־החרב אל־הדבר ואל־הרעב, ונתתי אתכם לזעווה, לכול ממלכות הארץ. יח ונתתי את־האנשים, העוברים את־בריתי, אשר לא־הקימו את־דברי הברית, אשר כרתו לפניי--העגל אשר כרתו לשניים, ויעברו בין בתריו. יט שרי יהודה ושרי ירושלים, הסריסים והכוהנים, וכול, עם הארץ--העוברים, בין בתרי העגל. כ ונתתי אותם ביד אויביהם, וביד מבקשי נפשם; והייתה נבלתם למאכל, לעוף השמיים ולבהמת הארץ. כא ואת־צדקייהו מלך־יהודה ואת־שריו, אתן ביד אויביהם, וביד, מבקשי נפשם; וביד, חיל מלך בבל, העולים, מעליכם. כב הנני מצווה נאום־יהוה, והשיבותים אל־העיר הזאת ונלחמו עליה, ולכדוה, ושרפוה באש; ואת־ערי יהודה אתן שממה, מאין יושב. {פ}