תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק מב

א וייגשו, כל־שרי החיילים, ויוחנן בן־קרח, ויזניה בן־הושעיה--וכל־העם, מקטון ועד־גדול. ב ויאמרו אל־ירמיהו הנביא, תיפול־נא תחינתנו לפניך, והתפלל בעדנו אל־יהוה אלוהיך, בעד כל־השארית הזאת: כי־נשארנו מעט מהרבה, כאשר עיניך רואות אותנו. ג ויגד־לנו יהוה אלוהיך, את־הדרך אשר נלך־בה, ואת־הדבר, אשר נעשה. ד ויאמר אליהם ירמיהו הנביא, שמעתי--הנני מתפלל אל־יהוה אלוהיכם, כדבריכם; והיה כל־הדבר אשר־יענה יהוה אתכם, אגיד לכם--לא־אמנע מכם, דבר. ה והמה, אמרו אל־ירמיהו, יהי יהוה בנו, לעד אמת ונאמן: אם־לא ככל־הדבר אשר ישלחך יהוה אלוהיך, אלינו--כן נעשה. ו אם־טוב ואם־רע--בקול יהוה אלוהינו אשר אנחנו שולחים אותך אליו, נשמע: למען, אשר ייטב־לנו, כי נשמע, בקול יהוה אלוהינו. {פ}

ז ויהי, מקץ עשרת ימים; ויהי דבר־יהוה, אל־ירמיהו. ח ויקרא, אל־יוחנן בן־קרח, ואל כל־שרי החיילים, אשר איתו; ולכל־העם--למקטון, ועד־גדול. ט ויאמר אליהם, כה־אמר יהוה אלוהי ישראל, אשר שלחתם אותי אליו, להפיל תחינתכם לפניו. י אם־שוב תשבו, בארץ הזאת--ובניתי אתכם ולא אהרוס, ונטעתי אתכם ולא אתוש: כי ניחמתי אל־הרעה, אשר עשיתי לכם. יא אל־תיראו, מפני מלך בבל, אשר־אתם יראים, מפניו; אל־תיראו ממנו, נאום־יהוה--כי־איתכם אני, להושיע אתכם ולהציל אתכם מידו. יב ואתן לכם רחמים, וריחם אתכם; והשיב אתכם, אל־אדמתכם. יג ואם־אומרים אתם, לא נשב בארץ הזאת, לבלתי שמוע, בקול יהוה אלוהיכם. יד לאמור, לא כי ארץ מצריים נבוא, אשר לא־נראה מלחמה, וקול שופר לא נשמע; וללחם לא־נרעב, ושם נשב. טו ועתה--לכן שמעו דבר־יהוה, שארית יהודה: כה־אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל, אם־אתם שום תשימון פניכם לבוא מצריים, ובאתם, לגור שם. טז והייתה החרב, אשר אתם יראים ממנה, שם תשיג אתכם, בארץ מצריים; והרעב אשר־אתם דואגים ממנו, שם ידבק אחריכם מצריים--ושם תמותו. יז ויהיו כל־האנשים, אשר־שמו את־פניהם לבוא מצריים לגור שם--ימותו, בחרב ברעב ובדבר: ולא־יהיה להם, שריד ופליט, מפני הרעה, אשר אני מביא עליהם. יח כי כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, כאשר ניתך אפי וחמתי על־יושבי ירושלים, כן תיתך חמתי עליכם בבואכם מצריים; והייתם לאלה ולשמה, ולקללה ולחרפה, ולא־תראו עוד, את־המקום הזה. יט דיבר יהוה עליכם שארית יהודה, אל־תבואו מצריים; ידוע, תדעו, כי־העידותי בכם, היום. כ כי התעיתם, בנפשותיכם--כי־אתם שלחתם אותי אל־יהוה אלוהיכם לאמור, התפלל בעדנו אל־יהוה אלוהינו; וככול אשר יאמר יהוה אלוהינו, כן הגד־לנו--ועשינו. כא ואגיד לכם, היום; ולא שמעתם, בקול יהוה אלוהיכם, ולכול, אשר־שלחני אליכם. כב ועתה, ידוע תדעו, כי בחרב ברעב ובדבר, תמותו--במקום אשר חפצתם, לבוא לגור שם. {ס}