תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק ה

א שוטטו בחוצות ירושלים, וראו־נא ודעו ובקשו ברחובותיה, אם־תמצאו איש, אם־יש עושה משפט מבקש אמונה--ואסלח, לה. ב ואם חי־יהוה, יאמרו; לכן לשקר, יישבעו. ג יהוה, עיניך הלוא לאמונה--הכית אותם ולא־חלו, כיליתם מיאנו קחת מוסר; חיזקו פניהם מסלע, מיאנו לשוב. ד ואני אמרתי, אך־דלים הם; נואלו--כי לא ידעו דרך יהוה, משפט אלוהיהם. ה אלכה־לי אל־הגדולים, ואדברה אותם--כי המה ידעו דרך יהוה, משפט אלוהיהם; אך המה יחדיו שברו עול, ניתקו מוסרות. ו על־כן הכם אריה מיער, זאב ערבות ישודדם--נמר שוקד על־עריהם, כל־היוצא מהנה ייטרף: כי רבו פשעיהם, עצמו משובותיהם. ז אי לזאת, אסלח־לך--בנייך עזבוני, ויישבעו בלא אלוהים; ואשביע אותם וינאפו, ובית זונה יתגודדו. ח סוסים מיוזנים, משכים היו; איש אל־אשת ריעהו, יצהלו. ט העל־אלה לא־אפקוד, נאום־יהוה; ואם בגוי אשר־כזה, לא תתנקם נפשי. {ס}

י עלו בשרותיה ושחתו, וכלה אל־תעשו; הסירו, נטישותיה, כי לא ליהוה, המה. יא כי בגוד בגדו בי, בית ישראל ובית יהודה--נאום־יהוה. יב כיחשו, ביהוה, ויאמרו, לא־הוא; ולא־תבוא עלינו רעה, וחרב ורעב לא נראה. יג והנביאים יהיו לרוח, והדיבר אין בהם; כה ייעשה, להם. {ס}

יד לכן, כה־אמר יהוה אלוהי צבאות, יען דברכם, את־הדבר הזה: הנני נותן דבריי בפיך לאש, והעם הזה עצים--ואכלתם. טו הנני מביא עליכם גוי ממרחק בית ישראל, נאום־יהוה: גוי איתן הוא, גוי מעולם הוא--גוי לא־תדע לשונו, ולא תשמע מה־ידבר. טז אשפתו, כקבר פתוח; כולם, גיבורים. יז ואכל קצירך ולחמך, יאכלו בניך ובנותיך--יאכל צאנך ובקרך, יאכל גפנך ותאנתך; ירושש ערי מבצריך, אשר אתה בוטח בהנה--בחרב. יח וגם בימים ההמה, נאום־יהוה, לא־אעשה איתכם, כלה. יט והיה, כי תאמרו, תחת מה עשה יהוה אלוהינו לנו, את־כל־אלה; ואמרת אליהם, כאשר עזבתם אותי ותעבדו אלוהי נכר בארצכם--כן תעבדו זרים, בארץ לא לכם. {פ}

כ הגידו זאת, בבית יעקוב; והשמיעוה ביהודה, לאמור. כא שמעו־נא זאת, עם סכל ואין לב: עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו. כב האותי לא־תיראו נאום־יהוה, אם מפניי לא תחילו, אשר־שמתי חול גבול לים, חוק־עולם ולא יעברנהו; ויתגעשו ולא יוכלו, והמו גליו ולא יעברונהו. כג ולעם הזה היה, לב סורר ומורה: סרו, וילכו. כד ולא־אמרו בלבבם, נירא נא את־יהוה אלוהינו, הנותן גשם יורה ומלקוש, בעיתו; שבועות חוקות קציר, ישמור־לנו. כה עוונותיכם, הטו־אלה; וחטאותיכם, מנעו הטוב מכם. כו כי־נמצאו בעמי, רשעים: ישור כשך יקושים, הציבו משחית אנשים ילכודו. כז ככלוב מלא עוף, כן בתיהם מלאים מרמה; על־כן גדלו, ויעשירו. כח שמנו עשתו, גם עברו דברי־רע--דין לא־דנו, דין יתום ויצליחו; ומשפט אביונים, לא שפטו. כט העל־אלה לא־אפקוד, נאום־יהוה; אם בגוי אשר־כזה, לא תתנקם נפשי. {ס}

ל שמה, ושערורה, נהייתה, בארץ. לא הנביאים ניבאו בשקר, והכוהנים ירדו על־ידיהם, ועמי, אהבו כן; ומה־תעשו, לאחריתה.