תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב


ירמיהו פרק ז

א הדבר אשר היה אל-ירמיהו, מאת יהוה לאמור.  ב עמוד, בשער בית יהוה, וקראת שם, את-הדבר הזה; ואמרת שמעו דבר-יהוה, כל-יהודה הבאים בשערים האלה, להשתחוות, ליהוה.  {ס}

ג כה-אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, היטיבו דרכיכם, ומעלליכם; ואשכנה אתכם, במקום הזה.  ד אל-תבטחו לכם, אל-דברי השקר לאמור:  היכל יהוה היכל יהוה, היכל יהוה המה.  ה כי אם-היטב תיטיבו, את-דרכיכם ואת-מעלליכם:  אם-עשה תעשו משפט, בין איש ובין ריעהו.  ו גר יתום ואלמנה, לא תעשוקו, ודם נקי, אל-תשפכו במקום הזה; ואחרי אלוהים אחרים לא תלכו, לרע לכם.  ז ושיכנתי אתכם, במקום הזה--בארץ, אשר נתתי לאבותיכם:  למן-עולם, ועד-עולם.  ח הנה אתם בוטחים לכם, על-דברי השקר--לבלתי, הועיל.  ט הגנוב רצוח ונאוף, והישבע לשקר וקטר לבעל; והלוך, אחרי אלוהים אחרים--אשר לא-ידעתם.  י ובאתם ועמדתם לפניי, בבית הזה אשר נקרא-שמי עליו, ואמרתם, ניצלנו--למען עשות, את כל-התועבות האלה.  יא המערת פריצים, היה הבית הזה אשר-נקרא-שמי עליו--בעיניכם; גם אנוכי הנה ראיתי, נאום-יהוה.  יב כי לכו-נא, אל-מקומי אשר בשילה, אשר שכנתי שמי שם, בראשונה; וראו, את אשר-עשיתי לו, מפני, רעת עמי ישראל.  יג ועתה, יען עשותכם את-כל-המעשים האלה--נאום-יהוה; ואדבר אליכם השכם ודבר, ולא שמעתם, ואקרא אתכם, ולא עניתם.  יד ועשיתי לבית אשר נקרא-שמי עליו, אשר אתם בוטחים בו, ולמקום, אשר-נתתי לכם ולאבותיכם--כאשר עשיתי, לשילה.  טו והשלכתי אתכם, מעל פניי, כאשר השלכתי את-כל-אחיכם, את כל-זרע אפריים.  {פ}

טז ואתה אל-תתפלל בעד-העם הזה, ואל-תישא בעדם רינה ותפילה--ואל-תפגע-בי:  כי-אינני שומע, אותך.  יז האינך רואה, מה המה עושים בערי יהודה, ובחוצות, ירושלים.  יח הבנים מלקטים עצים, והאבות מבערים את-האש, והנשים, לשות בצק:  לעשות כוונים למלכת השמיים, והסך נסכים לאלוהים אחרים--למען, הכעיסני.  יט האותי הם מכעיסים, נאום-יהוה; הלוא אותם, למען בושת פניהם.  כ לכן כה-אמר אדוניי יהוה, הנה אפי וחמתי ניתכת אל-המקום הזה, על-האדם ועל-הבהמה, ועל-עץ השדה ועל-פרי האדמה; ובערה, ולא תכבה.  {פ}

כא כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל:  עולותיכם ספו על-זבחיכם, ואכלו בשר.  כב כי לא-דיברתי את-אבותיכם, ולא ציוויתים, ביום הוציאי אותם, מארץ מצריים--על-דברי עולה, וזבח.  כג כי אם-את-הדבר הזה ציוויתי אותם לאמור, שמעו בקולי--והייתי לכם לאלוהים, ואתם תהיו-לי לעם; והלכתם, בכל-הדרך אשר אצווה אתכם, למען, ייטב לכם.  כד ולא שמעו, ולא-הטו את-אוזנם, וילכו במועצות, בשרירות ליבם הרע; ויהיו לאחור, ולא לפנים.  כה למן-היום, אשר יצאו אבותיכם מארץ מצריים, עד, היום הזה--ואשלח אליכם את-כל-עבדיי הנביאים, יום השכם ושלוח.  כו ולא שמעו אליי, ולא הטו את-אוזנם; ויקשו, את-עורפם--הרעו, מאבותם.  כז ודיברת אליהם את-כל-הדברים האלה, ולא ישמעו אליך; וקראת אליהם, ולא יענוך.  כח ואמרת אליהם, זה הגוי אשר לא-שמעו בקול יהוה אלוהיו, ולא לקחו, מוסר; אבדה, האמונה, ונכרתה, מפיהם.  {ס}

כט גוזי נזרך והשליכי, ושאי על-שפיים קינה:  כי מאס יהוה, וייטוש את-דור עברתו.  ל כי-עשו בני-יהודה הרע בעיניי, נאום-יהוה:  שמו שיקוציהם, בבית אשר-נקרא-שמי עליו--לטמאו.  לא ובנו במות התופת, אשר בגיא בן-הינום, לשרוף את-בניהם ואת-בנותיהם, באש--אשר לא ציוויתי, ולא עלתה על-ליבי.  {פ}

לב לכן הנה-ימים באים, נאום-יהוה, ולא-ייאמר עוד התופת וגיא בן-הינום, כי אם-גיא ההריגה; וקברו בתופת, מאין מקום.  לג והייתה נבלת העם הזה, למאכל, לעוף השמיים, ולבהמת הארץ; ואין, מחריד.  לד והשבתי מערי יהודה, ומחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה:  כי לחורבה, תהיה הארץ.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב