תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק יב

א צדיק אתה יהוה, כי אריב אליך; אך משפטים, אדבר אותך, מדוע דרך רשעים צלחה, שלו כל־בוגדי בגד. ב נטעתם, גם־שורשו--ילכו, גם־עשו פרי; קרוב אתה בפיהם, ורחוק מכליותיהם. ג ואתה יהוה, ידעתני--תראני, ובחנת ליבי איתך; התיקם כצאן לטבחה, והקדישם ליום הריגה. {פ}

ד עד־מתיי תאבל הארץ, ועשב כל־השדה ייבש; מרעת יושבי־בה, ספתה בהמות ועוף--כי אמרו, לא יראה את־אחריתנו. ה כי את־רגלים רצת וילאוך, ואיך תתחרה את־הסוסים; ובארץ שלום אתה בוטח, ואיך תעשה בגאון הירדן. ו כי גם־אחיך ובית־אביך, גם־המה בגדו בך--גם־המה קראו אחריך, מלא; אל־תאמן בם, כי־ידברו אליך טובות. {ס}

ז עזבתי, את־ביתי--נטשתי, את־נחלתי; נתתי את־ידידות נפשי, בכף אויביה. ח הייתה־לי נחלתי, כאריה ביער; נתנה עליי בקולה, על־כן שנאתיה. ט העיט צבוע נחלתי לי, העיט סביב עליה; לכו, אספו כל־חית השדה--היתיו לאוכלה. י רועים רבים שיחתו כרמי, בוססו את־חלקתי; נתנו את־חלקת חמדתי, למדבר שממה. יא שמה, לשממה--אבלה עליי, שממה; נשמה, כל־הארץ, כי אין איש, שם על־לב. יב על־כל־שפיים במדבר, באו שודדים, כי חרב ליהוה אוכלה, מקצה־ארץ ועד־קצה הארץ: אין שלום, לכל־בשר. {ס}

יג זרעו חיטים וקוצים קצרו, נחלו לא יועילו; ובושו, מתבואותיכם, מחרון, אף־יהוה. {פ}

יד כה אמר יהוה, על־כל־שכניי הרעים, הנוגעים בנחלה, אשר־הנחלתי את־עמי את־ישראל: הנני נותשם מעל אדמתם, ואת־בית יהודה אתוש מתוכם. טו והיה, אחרי נותשי אותם, אשוב, וריחמתים; והשיבותים איש לנחלתו, ואיש לארצו. טז והיה אם־למוד ילמדו את־דרכי עמי להישבע בשמי, חי־יהוה, כאשר לימדו את־עמי, להישבע בבעל--ונבנו, בתוך עמי. יז ואם, לא ישמעו: ונתשתי את־הגוי ההוא, נתוש ואבד--נאום־יהוה. {ס}