תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק יב

א צדיק אתה יהוה, כי אריב אליך; אך משפטים, אדבר אותך, מדוע דרך רשעים צלחה, שלו כל-בוגדי בגד. ב נטעתם, גם-שורשו--ילכו, גם-עשו פרי; קרוב אתה בפיהם, ורחוק מכליותיהם. ג ואתה יהוה, ידעתני--תראני, ובחנת ליבי איתך; התיקם כצאן לטבחה, והקדישם ליום הריגה. {פ}

ד עד-מתיי תאבל הארץ, ועשב כל-השדה ייבש; מרעת יושבי-בה, ספתה בהמות ועוף--כי אמרו, לא יראה את-אחריתנו. ה כי את-רגלים רצת וילאוך, ואיך תתחרה את-הסוסים; ובארץ שלום אתה בוטח, ואיך תעשה בגאון הירדן. ו כי גם-אחיך ובית-אביך, גם-המה בגדו בך--גם-המה קראו אחריך, מלא; אל-תאמן בם, כי-ידברו אליך טובות. {ס}

ז עזבתי, את-ביתי--נטשתי, את-נחלתי; נתתי את-ידידות נפשי, בכף אויביה. ח הייתה-לי נחלתי, כאריה ביער; נתנה עליי בקולה, על-כן שנאתיה. ט העיט צבוע נחלתי לי, העיט סביב עליה; לכו, אספו כל-חית השדה--היתיו לאוכלה. י רועים רבים שיחתו כרמי, בוססו את-חלקתי; נתנו את-חלקת חמדתי, למדבר שממה. יא שמה, לשממה--אבלה עליי, שממה; נשמה, כל-הארץ, כי אין איש, שם על-לב. יב על-כל-שפיים במדבר, באו שודדים, כי חרב ליהוה אוכלה, מקצה-ארץ ועד-קצה הארץ: אין שלום, לכל-בשר. {ס}

יג זרעו חיטים וקוצים קצרו, נחלו לא יועילו; ובושו, מתבואותיכם, מחרון, אף-יהוה. {פ}

יד כה אמר יהוה, על-כל-שכניי הרעים, הנוגעים בנחלה, אשר-הנחלתי את-עמי את-ישראל: הנני נותשם מעל אדמתם, ואת-בית יהודה אתוש מתוכם. טו והיה, אחרי נותשי אותם, אשוב, וריחמתים; והשיבותים איש לנחלתו, ואיש לארצו. טז והיה אם-למוד ילמדו את-דרכי עמי להישבע בשמי, חי-יהוה, כאשר לימדו את-עמי, להישבע בבעל--ונבנו, בתוך עמי. יז ואם, לא ישמעו: ונתשתי את-הגוי ההוא, נתוש ואבד--נאום-יהוה. {ס}