תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק יד

א אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיהו, על־דברי הבצרות. ב אבלה יהודה, ושעריה אומללו קדרו לארץ; וצווחת ירושלים, עלתה. ג ואדיריהם, שלחו צעיריהם למים; באו על־גבים לא־מצאו מים, שבו כליהם ריקם--בושו והוכלמו, וחפו ראשם. ד בעבור האדמה חתה, כי לא־היה גשם בארץ; בושו איכרים, חפו ראשם. ה כי גם־איילת בשדה, ילדה ועזוב: כי לא־היה, דשא. ו ופראים עמדו על־שפיים, שאפו רוח כתנים; כלו עיניהם, כי־אין עשב. ז אם־עוונינו, ענו בנו--יהוה, עשה למען שמך: כי־רבו משובותינו, לך חטאנו. ח מקוה, ישראל, מושיעו, בעת צרה--למה תהיה כגר בארץ, וכאורח נטה ללון. ט למה תהיה כאיש נדהם, כגיבור לא־יוכל להושיע; ואתה בקרבנו יהוה, ושמך עלינו נקרא--אל־תניחנו. {ס}

י כה־אמר יהוה לעם הזה, כן אהבו לנוע--רגליהם, לא חשכו; ויהוה, לא רצם--עתה יזכור עוונם, ויפקוד חטאותם. {פ}

יא ויאמר יהוה, אליי: אל־תתפלל בעד־העם הזה, לטובה. יב כי יצומו, אינני שומע אל־רינתם, וכי יעלו עולה ומנחה, אינני רוצם: כי, בחרב וברעב ובדבר, אנוכי, מכלה אותם. {ס}

יג ואומר אהה אדוניי יהוה, הנה הנביאים אומרים להם לא־תראו חרב, ורעב, לא־יהיה לכם: כי־שלום אמת אתן לכם, במקום הזה. {ס}

יד ויאמר יהוה אליי, שקר הנביאים ניבאים בשמי--לא שלחתים ולא ציוויתים, ולא דיברתי אליהם; חזון שקר וקסם ואליל, ותרמית ליבם, המה, מתנבאים לכם. {ס}

טו לכן כה־אמר יהוה, על־הנביאים הניבאים בשמי ואני לא־שלחתים, והמה אומרים, חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת: בחרב וברעב ייתמו, הנביאים ההמה. טז והעם אשר־המה ניבאים להם יהיו מושלכים בחוצות ירושלים מפני הרעב והחרב, ואין מקבר להמה--המה נשיהם, ובניהם ובנותיהם; ושפכתי עליהם, את־רעתם. יז ואמרת אליהם את־הדבר הזה, תרדנה עיניי דמעה לילה ויומם ואל־תדמינה: כי שבר גדול נשברה, בתולת בת־עמי--מכה, נחלה מאוד. יח אם־יצאתי השדה, והנה חללי־חרב, ואם באתי העיר, והנה תחלואי רעב: כי־גם־נביא גם־כוהן סחרו אל־ארץ, ולא ידעו. {ס}

יט המאוס מאסת את־יהודה, אם־בציון געלה נפשך--מדוע הכיתנו, ואין לנו מרפא; קווה לשלום ואין טוב, ולעת מרפא והנה בעתה. כ ידענו יהוה רשענו, עוון אבותינו: כי חטאנו, לך. כא אל־תנאץ למען שמך, אל־תנבל כיסא כבודך; זכור, אל־תפר בריתך איתנו. כב היש בהבלי הגויים מגשימים, ואם־השמיים ייתנו רביבים; הלוא אתה־הוא יהוה אלוהינו, ונקווה־לך--כי־אתה עשית, את־כל־אלה. {פ}