תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק יד

א אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיהו, על-דברי הבצרות. ב אבלה יהודה, ושעריה אומללו קדרו לארץ; וצווחת ירושלים, עלתה. ג ואדיריהם, שלחו צעיריהם למים; באו על-גבים לא-מצאו מים, שבו כליהם ריקם--בושו והוכלמו, וחפו ראשם. ד בעבור האדמה חתה, כי לא-היה גשם בארץ; בושו איכרים, חפו ראשם. ה כי גם-איילת בשדה, ילדה ועזוב: כי לא-היה, דשא. ו ופראים עמדו על-שפיים, שאפו רוח כתנים; כלו עיניהם, כי-אין עשב. ז אם-עוונינו, ענו בנו--יהוה, עשה למען שמך: כי-רבו משובותינו, לך חטאנו. ח מקוה, ישראל, מושיעו, בעת צרה--למה תהיה כגר בארץ, וכאורח נטה ללון. ט למה תהיה כאיש נדהם, כגיבור לא-יוכל להושיע; ואתה בקרבנו יהוה, ושמך עלינו נקרא--אל-תניחנו. {ס}

י כה-אמר יהוה לעם הזה, כן אהבו לנוע--רגליהם, לא חשכו; ויהוה, לא רצם--עתה יזכור עוונם, ויפקוד חטאותם. {פ}

יא ויאמר יהוה, אליי: אל-תתפלל בעד-העם הזה, לטובה. יב כי יצומו, אינני שומע אל-רינתם, וכי יעלו עולה ומנחה, אינני רוצם: כי, בחרב וברעב ובדבר, אנוכי, מכלה אותם. {ס}

יג ואומר אהה אדוניי יהוה, הנה הנביאים אומרים להם לא-תראו חרב, ורעב, לא-יהיה לכם: כי-שלום אמת אתן לכם, במקום הזה. {ס}

יד ויאמר יהוה אליי, שקר הנביאים ניבאים בשמי--לא שלחתים ולא ציוויתים, ולא דיברתי אליהם; חזון שקר וקסם ואליל, ותרמית ליבם, המה, מתנבאים לכם. {ס}

טו לכן כה-אמר יהוה, על-הנביאים הניבאים בשמי ואני לא-שלחתים, והמה אומרים, חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת: בחרב וברעב ייתמו, הנביאים ההמה. טז והעם אשר-המה ניבאים להם יהיו מושלכים בחוצות ירושלים מפני הרעב והחרב, ואין מקבר להמה--המה נשיהם, ובניהם ובנותיהם; ושפכתי עליהם, את-רעתם. יז ואמרת אליהם את-הדבר הזה, תרדנה עיניי דמעה לילה ויומם ואל-תדמינה: כי שבר גדול נשברה, בתולת בת-עמי--מכה, נחלה מאוד. יח אם-יצאתי השדה, והנה חללי-חרב, ואם באתי העיר, והנה תחלואי רעב: כי-גם-נביא גם-כוהן סחרו אל-ארץ, ולא ידעו. {ס}

יט המאוס מאסת את-יהודה, אם-בציון געלה נפשך--מדוע הכיתנו, ואין לנו מרפא; קווה לשלום ואין טוב, ולעת מרפא והנה בעתה. כ ידענו יהוה רשענו, עוון אבותינו: כי חטאנו, לך. כא אל-תנאץ למען שמך, אל-תנבל כיסא כבודך; זכור, אל-תפר בריתך איתנו. כב היש בהבלי הגויים מגשימים, ואם-השמיים ייתנו רביבים; הלוא אתה-הוא יהוה אלוהינו, ונקווה-לך--כי-אתה עשית, את-כל-אלה. {פ}