תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק יא

א הדבר אשר היה אל־ירמיהו, מאת יהוה לאמור. ב שמעו, את־דברי הברית הזאת; ודיברתם אל־איש יהודה, ועל־יושבי ירושלים. ג ואמרת אליהם, כה־אמר יהוה אלוהי ישראל: ארור האיש--אשר לא ישמע, את־דברי הברית הזאת. ד אשר ציוויתי את־אבותיכם ביום הוציאי־אותם מארץ־מצריים מכור הברזל לאמור, שמעו בקולי ועשיתם אותם, ככול אשר־אצווה, אתכם; והייתם לי, לעם, ואנוכי, אהיה לכם לאלוהים. ה למען הקים את־השבועה אשר־נשבעתי לאבותיכם, לתת להם ארץ זבת חלב ודבש--כיום הזה; ואען ואומר, אמן יהוה. {פ}

ו ויאמר יהוה, אליי, קרא את־כל־הדברים האלה בערי יהודה, ובחוצות ירושלים לאמור: שמעו, את־דברי הברית הזאת, ועשיתם, אותם. ז כי העד העידותי באבותיכם, ביום העלותי אותם מארץ מצריים ועד־היום הזה, השכם והעד, לאמור: שמעו, בקולי. ח ולא שמעו, ולא־הטו את־אוזנם, וילכו, איש בשרירות ליבם הרע; ואביא עליהם את־כל־דברי הברית־הזאת, אשר־ציוויתי לעשות--ולא עשו. {ס}

ט ויאמר יהוה, אליי: נמצא־קשר באיש יהודה, וביושבי ירושלים. י שבו על־עוונות אבותם הראשונים, אשר מיאנו לשמוע את־דבריי, והמה הלכו אחרי אלוהים אחרים, לעובדם; הפרו בית־ישראל, ובית יהודה, את־בריתי, אשר כרתי את־אבותם. {ס}

יא לכן, כה אמר יהוה, הנני מביא אליהם רעה, אשר לא־יוכלו לצאת ממנה; וזעקו אליי, ולא אשמע אליהם. יב והלכו ערי יהודה, ויושבי ירושלים, וזעקו אל־האלוהים, אשר הם מקטרים להם; והושע לא־יושיעו להם, בעת רעתם. יג כי מספר עריך, היו אלוהיך יהודה; ומספר חוצות ירושלים, שמתם מזבחות לבושת--מזבחות, לקטר לבעל. {ס}

יד ואתה, אל־תתפלל בעד־העם הזה, ואל־תישא בעדם, רינה ותפילה: כי אינני שומע, בעת קוראם אליי--בעד רעתם. {ס}

טו מה לידידי בביתי, עשותה המזימתה הרבים, ובשר־קודש, יעברו מעלייך: כי רעתכי, אז תעלוזי. טז זית רענן יפה פרי־תואר, קרא יהוה שמך--לקול המולה גדולה, הצית אש עליה, ורעו, דלייותיו. יז ויהוה צבאות הנוטע אותך, דיבר עלייך רעה: בגלל רעת בית־ישראל ובית יהודה, אשר עשו להם להכעיסני--לקטר לבעל. {פ}

יח ויהוה הודיעני, ואדעה; אז, הראיתני מעלליהם. יט ואני, ככבש אלוף יובל לטבוח; ולא־ידעתי כי־עליי חשבו מחשבות, נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים--ושמו, לא־ייזכר עוד. כ ויהוה צבאות שופט צדק, בוחן כליות ולב; אראה נקמתך מהם, כי אליך גיליתי את־ריבי. {ס}

כא לכן, כה־אמר יהוה על־אנשי ענתות, המבקשים את־נפשך, לאמור: לא תינבא בשם יהוה, ולא תמות בידנו. {פ}

כב לכן, כה אמר יהוה צבאות, הנני פוקד, עליהם: הבחורים, ימותו בחרב, בניהם ובנותיהם, ימותו ברעב. כג ושארית, לא תהיה להם: כי־אביא רעה אל־אנשי ענתות, שנת פקודתם. {ס}