תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק טז

א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור. ב לא-תיקח לך, אישה; ולא-יהיו לך בנים ובנות, במקום הזה. {ס}

ג כי-כה אמר יהוה, על-הבנים ועל-הבנות, היילודים, במקום הזה; ועל-אימותם היולדות אותם, ועל-אבותם המולידים אותם--בארץ הזאת. ד ממותי תחלואים ימותו, לא ייספדו ולא ייקברו--לדומן על-פני האדמה, יהיו; ובחרב וברעב, יכלו, והייתה נבלתם למאכל, לעוף השמיים ולבהמת הארץ. {ס}

ה כי-כה אמר יהוה, אל-תבוא בית מרזח, ואל-תלך לספוד, ואל-תנוד להם: כי-אספתי את-שלומי מאת העם הזה, נאום-יהוה--את-החסד, ואת-הרחמים. ו ומתו גדולים וקטנים בארץ הזאת, לא ייקברו; ולא-יספדו להם--ולא יתגודד, ולא ייקרח להם. ז ולא-יפרסו להם על-אבל, לנחמו על-מת; ולא-ישקו אותם כוס תנחומים, על-אביו ועל-אימו. ח ובית-משתה לא-תבוא, לשבת אותם, לאכול, ולשתות. {פ}

ט כי כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, הנני משבית מן-המקום הזה לעיניכם, ובימיכם--קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה. י והיה, כי תגיד לעם הזה, את כל-הדברים, האלה; ואמרו אליך, על-מה דיבר יהוה עלינו את כל-הרעה הגדולה הזאת, ומה עווננו ומה חטאתנו, אשר חטאנו ליהוה אלוהינו. יא ואמרת אליהם, על אשר-עזבו אבותיכם אותי נאום-יהוה, וילכו אחרי אלוהים אחרים, ויעבדום וישתחוו להם; ואותי עזבו, ואת-תורתי לא שמרו. יב ואתם הרעותם לעשות, מאבותיכם; והנכם הולכים, איש אחרי שרירות ליבו-הרע, לבלתי, שמוע אליי. יג והטלתי אתכם, מעל הארץ הזאת, על-הארץ, אשר לא ידעתם אתם ואבותיכם; ועבדתם-שם את-אלוהים אחרים, יומם ולילה, אשר לא-אתן לכם, חנינה. {פ}

יד לכן הנה-ימים באים, נאום-יהוה; ולא-ייאמר עוד חי-יהוה, אשר העלה את-בני ישראל מארץ מצריים. טו כי אם-חי-יהוה, אשר העלה את-בני ישראל מארץ צפון, ומכול הארצות, אשר הדיחם שמה; והשיבותים, על-אדמתם, אשר נתתי, לאבותם. {פ}

טז הנני שולח לדייגים רבים, נאום-יהוה--ודיגום; ואחרי-כן, אשלח לרבים ציידים, וצדום מעל כל-הר ומעל כל-גבעה, ומנקיקי הסלעים. יז כי עיניי על-כל-דרכיהם, לא נסתרו מלפניי; ולא-נצפן עוונם, מנגד עיניי. יח ושילמתי ראשונה, משנה עוונם וחטאתם, על, חללם את-ארצי: בנבלת שיקוציהם ותועבותיהם, מלאו את-נחלתי. {פ}

יט יהוה עוזי ומעוזי, ומנוסי--ביום צרה; אליך, גויים יבואו מאפסי-ארץ, ויאמרו אך-שקר נחלו אבותינו, הבל ואין-בם מועיל. כ היעשה-לו אדם, אלוהים; והמה, לא אלוהים. כא לכן, הנני מודיעם, בפעם הזאת, אודיעם את-ידי ואת-גבורתי; וידעו, כי-שמי יהוה. {ס}