תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק מד

א הדבר, אשר היה אל-ירמיהו, אל כל-היהודים, היושבים בארץ מצריים--היושבים במגדול ובתחפנחס ובנוף, ובארץ פתרוס לאמור. ב כה-אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, אתם ראיתם את כל-הרעה אשר הבאתי על-ירושלים, ועל כל-ערי יהודה; והנם חורבה היום הזה, ואין בהם יושב. ג מפני רעתם, אשר עשו להכעיסני, ללכת לקטר, לעבוד לאלוהים אחרים--אשר לא ידעום, המה אתם ואבותיכם. ד ואשלח אליכם את-כל-עבדיי הנביאים, השכם ושלוח לאמור: אל-נא תעשו, את דבר-התועבה הזאת--אשר שנאתי. ה ולא שמעו ולא-הטו את-אוזנם, לשוב מרעתם--לבלתי קטר, לאלוהים אחרים. ו ותיתך חמתי, ואפי, ותבער בערי יהודה, ובחוצות ירושלים; ותהיינה לחורבה לשממה, כיום הזה. {ס}

ז ועתה כה-אמר יהוה אלוהי צבאות אלוהי ישראל, למה אתם עושים רעה גדולה אל-נפשותיכם, להכרית לכם איש-ואישה עולל ויונק, מתוך יהודה--לבלתי הותיר לכם, שארית. ח להכעיסני, במעשי ידיכם, לקטר לאלוהים אחרים בארץ מצריים, אשר-אתם באים לגור שם--למען, הכרית לכם, ולמען היותכם לקללה ולחרפה, בכול גויי הארץ. ט השכחתם את-רעות אבותיכם ואת-רעות מלכי יהודה, ואת רעות נשיו, ואת רעותיכם, ואת רעות נשיכם--אשר עשו בארץ יהודה, ובחוצות ירושלים. י לא דוכאו, עד היום הזה; ולא יראו, ולא-הלכו בתורתי ובחוקותיי, אשר-נתתי לפניכם, ולפני אבותיכם. {ס}

יא לכן, כה-אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל, הנני שם פניי בכם, לרעה--ולהכרית, את-כל-יהודה. יב ולקחתי את-שארית יהודה, אשר-שמו פניהם לבוא ארץ-מצריים לגור שם, ותמו כול בארץ מצריים ייפולו בחרב ברעב ייתמו, מקטון ועד-גדול בחרב וברעב ימותו; והיו לאלה לשמה, ולקללה ולחרפה. יג ופקדתי, על היושבים בארץ מצריים, כאשר פקדתי, על-ירושלים--בחרב, ברעב ובדבר. יד ולא יהיה פליט ושריד, לשארית יהודה, הבאים לגור-שם, בארץ מצריים; ולשוב ארץ יהודה, אשר-המה מנשאים את-נפשם לשוב לשבת שם--כי לא-ישובו, כי אם-פליטים. {פ}

טו ויענו את-ירמיהו, כל-האנשים היודעים כי-מקטרות נשיהם לאלוהים אחרים, וכל-הנשים העומדות, קהל גדול; וכל-העם היושבים בארץ-מצריים, בפתרוס לאמור. טז הדבר אשר-דיברת אלינו, בשם יהוה--איננו שומעים, אליך. יז כי עשה נעשה את-כל-הדבר אשר-יצא מפינו, לקטר למלכת השמיים והסך-לה נסכים, כאשר עשינו אנחנו ואבותינו מלכינו ושרינו, בערי יהודה ובחוצות ירושלים; ונשבע-לחם ונהיה טובים, ורעה לא ראינו. יח ומן-אז חדלנו לקטר למלכת השמיים, והסך-לה נסכים--חסרנו כול; ובחרב וברעב, תמנו. יט וכי-אנחנו מקטרים למלכת השמיים, ולהסך לה נסכים; המבלעדי אנשינו, עשינו לה כוונים להעציבה, והסך לה, נסכים. {ס}

כ ויאמר ירמיהו, אל-כל-העם, על-הגברים ועל-הנשים ועל-כל-העם, העונים אותו דבר לאמור. כא הלוא את-הקיטר, אשר קיטרתם בערי יהודה ובחוצות ירושלים, אתם ואבותיכם מלכיכם ושריכם, ועם הארץ: אותם זכר יהוה, ותעלה על-ליבו. כב ולא-יוכל יהוה עוד לשאת, מפני רוע מעלליכם, מפני התועבות, אשר עשיתם; ותהי ארצכם לחורבה ולשמה ולקללה, מאין יושב--כהיום הזה. כג מפני אשר קיטרתם ואשר חטאתם ליהוה, ולא שמעתם בקול יהוה, ובתורתו ובחוקותיו ובעדוותיו, לא הלכתם; על-כן קראת אתכם, הרעה הזאת--כיום הזה. {ס}

כד ויאמר ירמיהו אל-כל-העם, ואל כל-הנשים: שמעו, דבר-יהוה, כל-יהודה, אשר בארץ מצריים. כה כה-אמר יהוה-צבאות אלוהי ישראל לאמור, אתם ונשיכם ותדברנה בפיכם ובידיכם מילאתם לאמור, עשה נעשה את-נדרינו אשר נדרנו לקטר למלכת השמיים, ולהסך לה נסכים; הקם תקימנה את-נדריכם, ועשה תעשינה את-נדריכם. {ס}

כו לכן, שמעו דבר-יהוה, כל-יהודה, היושבים בארץ מצריים: הנני נשבעתי בשמי הגדול, אמר יהוה, אם-יהיה עוד שמי נקרא בפי כל-איש יהודה אומר חי-אדוניי יהוה, בכל-ארץ מצריים. כז הנני שוקד עליהם לרעה, ולא לטובה; ותמו כל-איש יהודה אשר בארץ-מצריים, בחרב וברעב--עד-כלותם. כח ופליטי חרב ישובון מן-ארץ מצריים, ארץ יהודה--מתי מספר; וידעו כל-שארית יהודה, הבאים לארץ-מצריים לגור שם, דבר-מי יקום, ממני ומהם. כט וזאת-לכם האות נאום-יהוה, כי-פוקד אני עליכם במקום הזה--למען, תדעו, כי קום יקומו דבריי עליכם, לרעה. {פ}

ל כה אמר יהוה, הנני נותן את-פרעה חופרע מלך-מצריים ביד אויביו, וביד, מבקשי נפשו: כאשר נתתי את-צדקייהו מלך-יהודה, ביד נבוכדראצר מלך-בבל אויבו--ומבקש נפשו. {ס}