תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק מו

א אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיהו הנביא, על-הגויים. ב למצריים, על-חיל פרעה נכו מלך מצריים, אשר-היה על-נהר-פרת, בכרכמיש--אשר הכה, נבוכדראצר מלך בבל, בשנת הרביעית, ליהויקים בן-יאשייהו מלך יהודה. ג ערכו מגן וצינה, וגשו למלחמה. ד אסרו הסוסים, ועלו הפרשים, והתייצבו, בכובעים; מרקו, הרמחים, לבשו, הסריונות. ה מדוע ראיתי, המה חתים נסוגים אחור, וגיבוריהם יוכתו, ומנוס נסו ולא הפנו--מגור מסביב, נאום-יהוה. ו אל-ינוס הקל, ואל-יימלט הגיבור; צפונה על-יד נהר-פרת, כשלו ונפלו. ז מי-זה, כיאור יעלה; כנהרות, יתגעשו מימיו. ח מצריים כיאור יעלה, וכנהרות יתגועשו מים; ויאמר, אעלה אכסה-ארץ, אובידה עיר, ויושבי בה. ט עלו הסוסים והתהוללו הרכב, וייצאו הגיבורים--כוש ופוט, תופשי מגן, ולודים, תופשי דורכי קשת. י והיום ההוא לאדוניי יהוה צבאות, יום נקמה להינקם מצריו, ואכלה חרב ושבעה, ורוותה מדמם: כי זבח לאדוניי יהוה צבאות, בארץ צפון--אל-נהר-פרת. יא עלי גלעד וקחי צורי, בתולת בת-מצריים; לשוא הרבית רפואות, תעלה אין לך. יב שמעו גויים קלונך, וצווחתך מלאה הארץ: כי-גיבור בגיבור כשלו, יחדיו נפלו שניהם. {פ}

יג הדבר אשר דיבר יהוה, אל-ירמיהו הנביא--לבוא, נבוכדראצר מלך בבל, להכות, את-ארץ מצריים. יד הגידו במצריים והשמיעו במגדול, והשמיעו בנוף ובתחפנחס; אמרו, התייצב והכן לך--כי-אכלה חרב, סביביך. טו מדוע, נסחף אביריך: לא עמד, כי יהוה הדפו. טז הרבה, כושל; גם-נפל איש אל-ריעהו, ויאמרו קומה ונשובה אל-עמנו ואל-ארץ מולדתנו, מפני, חרב היונה. יז קראו, שם, פרעה מלך-מצריים שאון, העביר המועד. יח חי-אני, נאום-המלך--יהוה צבאות, שמו: כי כתבור בהרים, וככרמל בים יבוא. יט כלי גולה עשי לך, יושבת בת-מצריים: כי-נוף לשמה תהיה, וניצתה מאין יושב. {ס}

כ עגלה יפה-פייה, מצריים; קרץ מצפון, בא בא. כא גם-שכיריה בקרבה כעגלי מרבק, כי-גם-המה הפנו נסו יחדיו לא עמדו: כי יום אידם בא עליהם, עת פקודתם. כב קולה, כנחש ילך: כי-בחיל ילכו--ובקרדומות באו לה, כחוטבי עצים. כג כרתו יערה נאום-יהוה, כי לא ייחקר: כי רבו מארבה, ואין להם מספר. כד הובישה, בת-מצריים; ניתנה, ביד עם-צפון. כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל, הנני פוקד אל-אמון מנוא, ועל-פרעה ועל-מצריים, ועל-אלוהיה ועל-מלכיה; ועל-פרעה--ועל הבוטחים, בו. כו ונתתים, ביד מבקשי נפשם, וביד נבוכדראצר מלך-בבל, וביד-עבדיו; ואחרי-כן תשכון כימי-קדם, נאום-יהוה. {פ}

כז ואתה אל-תירא עבדי יעקוב, ואל-תיחת ישראל--כי הנני מושיעך מרחוק, ואת-זרעך מארץ שביים; ושב יעקוב ושקט ושאנן, ואין מחריד. כח אתה אל-תירא עבדי יעקוב, נאום-יהוה--כי איתך, אני: כי אעשה כלה בכל-הגויים אשר הדחתיך שמה, ואותך לא-אעשה כלה, וייסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך. {פ}