תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק כז

א בראשית, ממלכת יהויקים בן־יאשייהו--מלך יהודה: היה הדבר הזה, אל־ירמיה, מאת יהוה, לאמור. ב כה־אמר יהוה, אליי, עשה לך, מוסרות ומוטות; ונתתם, על־צווארך. ג ושילחתם אל־מלך אדום ואל־מלך מואב, ואל־מלך בני עמון, ואל־מלך צור, ואל־מלך צידון--ביד מלאכים הבאים ירושלים, אל־צדקייהו מלך יהודה. ד וציווית אותם, אל־אדוניהם לאמור: כה־אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, כה תאמרו, אל־אדוניכם. ה אנוכי עשיתי את־הארץ, את־האדם ואת־הבהמה אשר על־פני הארץ, בכוחי הגדול, ובזרועי הנטויה; ונתתיה, לאשר ישר בעיניי. ו ועתה, אנוכי נתתי את־כל־הארצות האלה, ביד נבוכדנאצר מלך־בבל, עבדי; וגם את־חית השדה, נתתי לו לעובדו. ז ועבדו אותו כל־הגויים, ואת־בנו ואת־בן־בנו--עד בוא־עת ארצו, גם־הוא, ועבדו בו גויים רבים, ומלכים גדולים. ח והיה הגוי והממלכה, אשר לא־יעבדו אותו את־נבוכדנאצר מלך־בבל, ואת אשר לא־ייתן את־צווארו, בעול מלך בבל--בחרב וברעב ובדבר אפקוד על־הגוי ההוא, נאום־יהוה, עד־תומי אותם, בידו. ט ואתם אל־תשמעו אל־נביאיכם ואל־קוסמיכם, ואל חלומותיכם, ואל־עונניכם, ואל־כשפיכם--אשר־הם אומרים אליכם, לאמור, לא תעבדו, את־מלך בבל. י כי שקר, הם ניבאים לכם, למען הרחיק אתכם מעל אדמתכם, והדחתי אתכם ואבדתם. יא והגוי, אשר יביא את־צווארו בעול מלך־בבל--ועבדו: והנחתיו על־אדמתו נאום־יהוה, ועבדה וישב בה. יב ואל־צדקייה מלך־יהודה דיברתי, ככל־הדברים האלה לאמור: הביאו את־צוואריכם בעול מלך־בבל, ועבדו אותו ועמו--וחיו. יג למה תמותו אתה ועמך, בחרב ברעב ובדבר--כאשר, דיבר יהוה, אל־הגוי, אשר לא־יעבוד את־מלך בבל. יד ואל־תשמעו אל־דברי הנביאים, האומרים אליכם לאמור, לא תעבדו, את־מלך בבל: כי שקר, הם ניבאים לכם. טו כי לא שלחתים נאום־יהוה, והם ניבאים בשמי לשקר: למען הדיחי אתכם, ואבדתם--אתם, והנביאים הניבאים לכם. טז ואל־הכוהנים ואל־כל־העם הזה דיברתי לאמור, כה אמר יהוה, אל־תשמעו אל־דברי נביאיכם הניבאים לכם לאמור, הנה כלי בית־יהוה מושבים מבבלה עתה מהרה: כי שקר, המה ניבאים לכם. יז אל־תשמעו אליהם, עבדו את־מלך־בבל וחיו: למה תהיה העיר הזאת, חורבה. יח ואם־נביאים הם, ואם־יש דבר־יהוה איתם--יפגעו־נא, ביהוה צבאות, לבלתי־בואו הכלים הנותרים בבית־יהוה ובית מלך יהודה ובירושלים, בבלה. יט כי כה אמר, יהוה צבאות, אל־העמודים, ועל־הים ועל־המכונות--ועל יתר הכלים, הנותרים בעיר הזאת. כ אשר לא־לקחם, נבוכדנאצר מלך בבל, בגלותו את־יכוניה בן־יהויקים מלך־יהודה מירושלים, בבלה; ואת כל־חורי יהודה, וירושלים. כא כי כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל--על־הכלים, הנותרים בית יהוה, ובית מלך־יהודה, וירושלים. כב בבלה יובאו, ושמה יהיו--עד יום פוקדי אותם, נאום־יהוה, והעליתים והשיבותים, אל־המקום הזה. {פ}