תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק כז

א בראשית, ממלכת יהויקים בן-יאשייהו--מלך יהודה: היה הדבר הזה, אל-ירמיה, מאת יהוה, לאמור. ב כה-אמר יהוה, אליי, עשה לך, מוסרות ומוטות; ונתתם, על-צווארך. ג ושילחתם אל-מלך אדום ואל-מלך מואב, ואל-מלך בני עמון, ואל-מלך צור, ואל-מלך צידון--ביד מלאכים הבאים ירושלים, אל-צדקייהו מלך יהודה. ד וציווית אותם, אל-אדוניהם לאמור: כה-אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, כה תאמרו, אל-אדוניכם. ה אנוכי עשיתי את-הארץ, את-האדם ואת-הבהמה אשר על-פני הארץ, בכוחי הגדול, ובזרועי הנטויה; ונתתיה, לאשר ישר בעיניי. ו ועתה, אנוכי נתתי את-כל-הארצות האלה, ביד נבוכדנאצר מלך-בבל, עבדי; וגם את-חית השדה, נתתי לו לעובדו. ז ועבדו אותו כל-הגויים, ואת-בנו ואת-בן-בנו--עד בוא-עת ארצו, גם-הוא, ועבדו בו גויים רבים, ומלכים גדולים. ח והיה הגוי והממלכה, אשר לא-יעבדו אותו את-נבוכדנאצר מלך-בבל, ואת אשר לא-ייתן את-צווארו, בעול מלך בבל--בחרב וברעב ובדבר אפקוד על-הגוי ההוא, נאום-יהוה, עד-תומי אותם, בידו. ט ואתם אל-תשמעו אל-נביאיכם ואל-קוסמיכם, ואל חלומותיכם, ואל-עונניכם, ואל-כשפיכם--אשר-הם אומרים אליכם, לאמור, לא תעבדו, את-מלך בבל. י כי שקר, הם ניבאים לכם, למען הרחיק אתכם מעל אדמתכם, והדחתי אתכם ואבדתם. יא והגוי, אשר יביא את-צווארו בעול מלך-בבל--ועבדו: והנחתיו על-אדמתו נאום-יהוה, ועבדה וישב בה. יב ואל-צדקייה מלך-יהודה דיברתי, ככל-הדברים האלה לאמור: הביאו את-צוואריכם בעול מלך-בבל, ועבדו אותו ועמו--וחיו. יג למה תמותו אתה ועמך, בחרב ברעב ובדבר--כאשר, דיבר יהוה, אל-הגוי, אשר לא-יעבוד את-מלך בבל. יד ואל-תשמעו אל-דברי הנביאים, האומרים אליכם לאמור, לא תעבדו, את-מלך בבל: כי שקר, הם ניבאים לכם. טו כי לא שלחתים נאום-יהוה, והם ניבאים בשמי לשקר: למען הדיחי אתכם, ואבדתם--אתם, והנביאים הניבאים לכם. טז ואל-הכוהנים ואל-כל-העם הזה דיברתי לאמור, כה אמר יהוה, אל-תשמעו אל-דברי נביאיכם הניבאים לכם לאמור, הנה כלי בית-יהוה מושבים מבבלה עתה מהרה: כי שקר, המה ניבאים לכם. יז אל-תשמעו אליהם, עבדו את-מלך-בבל וחיו: למה תהיה העיר הזאת, חורבה. יח ואם-נביאים הם, ואם-יש דבר-יהוה איתם--יפגעו-נא, ביהוה צבאות, לבלתי-בואו הכלים הנותרים בבית-יהוה ובית מלך יהודה ובירושלים, בבלה. יט כי כה אמר, יהוה צבאות, אל-העמודים, ועל-הים ועל-המכונות--ועל יתר הכלים, הנותרים בעיר הזאת. כ אשר לא-לקחם, נבוכדנאצר מלך בבל, בגלותו את-יכוניה בן-יהויקים מלך-יהודה מירושלים, בבלה; ואת כל-חורי יהודה, וירושלים. כא כי כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל--על-הכלים, הנותרים בית יהוה, ובית מלך-יהודה, וירושלים. כב בבלה יובאו, ושמה יהיו--עד יום פוקדי אותם, נאום-יהוה, והעליתים והשיבותים, אל-המקום הזה. {פ}