תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק ט

א מי־ייתנני במדבר, מלון אורחים, ואעזבה את־עמי, ואלכה מאיתם: כי כולם מנאפים, עצרת בוגדים. ב וידרכו את־לשונם קשתם שקר, ולא לאמונה גברו בארץ: כי מרעה אל־רעה יצאו ואותי לא־ידעו, נאום־יהוה. ג איש מריעהו הישמרו, ועל־כל־אח אל־תבטחו: כי כל־אח עקוב יעקוב, וכל־ריע רכיל יהלוך. ד ואיש בריעהו יהתלו, ואמת לא ידברו; לימדו לשונם דבר־שקר, העווה נלאו. ה שבתך, בתוך מרמה; במרמה מיאנו דעת־אותי, נאום־יהוה. {ס}

ו לכן, כה אמר יהוה צבאות, הנני צורפם, ובחנתים: כי־איך אעשה, מפני בת־עמי. ז חץ שחוט לשונם, מרמה דיבר; בפיו, שלום את־ריעהו ידבר, ובקרבו, ישים אורבו. ח העל־אלה לא־אפקוד־בם, נאום־יהוה; אם בגוי אשר־כזה, לא תתנקם נפשי. {ס}

ט על־ההרים אשא בכי ונהי, ועל־נאות מדבר קינה--כי ניצתו מבלי־איש עובר, ולא שמעו קול מקנה; מעוף השמיים ועד־בהמה, נדדו הלכו. י ונתתי את־ירושלים לגלים, מעון תנים; ואת־ערי יהודה אתן שממה, מבלי יושב. {ס}

יא מי־האיש החכם ויבן את־זאת, ואשר דיבר פי־יהוה אליו ויגידה; על־מה אבדה הארץ, ניצתה כמדבר מבלי עובר. {ס}

יב ויאמר יהוה--על־עוזבם את־תורתי, אשר נתתי לפניהם; ולא־שמעו בקולי, ולא־הלכו בה. יג וילכו, אחרי שרירות ליבם--ואחרי, הבעלים, אשר לימדום, אבותם. {פ}

יד לכן, כה־אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל, הנני מאכילם את־העם הזה, לענה; והשקיתים, מי־ראש. טו והפיצותים, בגויים, אשר לא ידעו, המה ואבותם; ושילחתי אחריהם את־החרב, עד כלותי אותם. {פ}

טז כה אמר יהוה צבאות, התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה; ואל־החכמות שלחו, ותבואנה. יז ותמהרנה, ותישאנה עלינו נהי; ותרדנה עינינו דמעה, ועפעפינו ייזלו־מים. יח כי קול נהי נשמע מציון, איך שודדנו; בושנו מאוד כי־עזבנו ארץ, כי השליכו משכנותינו. {ס}

יט כי־שמענה נשים דבר־יהוה, ותיקח אוזנכם דבר־פיו; ולמדנה בנותיכם נהי, ואישה רעותה קינה. כ כי־עלה מוות בחלונינו, בא בארמנותינו--להכרית עולל מחוץ, בחורים מרחובות. כא דבר, כה נאום־יהוה, ונפלה נבלת האדם, כדומן על־פני השדה; וכעמיר מאחרי הקוצר, ואין מאסף. {ס}

כב כה אמר יהוה, אל־יתהלל חכם בחכמתו, ואל־יתהלל הגיבור, בגבורתו; אל־יתהלל עשיר, בעושרו. כג כי אם־בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי--כי אני יהוה, עושה חסד משפט וצדקה בארץ: כי־באלה חפצתי, נאום־יהוה. {ס}

כד הנה ימים באים, נאום־יהוה, ופקדתי, על־כל־מול בעורלה. כה על־מצריים ועל־יהודה, ועל־אדום ועל־בני עמון ועל־מואב, ועל כל־קצוצי פיאה, היושבים במדבר--כי כל־הגויים ערלים, וכל־בית ישראל ערלי־לב. {פ}