תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק ט

א מי-ייתנני במדבר, מלון אורחים, ואעזבה את-עמי, ואלכה מאיתם: כי כולם מנאפים, עצרת בוגדים. ב וידרכו את-לשונם קשתם שקר, ולא לאמונה גברו בארץ: כי מרעה אל-רעה יצאו ואותי לא-ידעו, נאום-יהוה. ג איש מריעהו הישמרו, ועל-כל-אח אל-תבטחו: כי כל-אח עקוב יעקוב, וכל-ריע רכיל יהלוך. ד ואיש בריעהו יהתלו, ואמת לא ידברו; לימדו לשונם דבר-שקר, העווה נלאו. ה שבתך, בתוך מרמה; במרמה מיאנו דעת-אותי, נאום-יהוה. {ס}

ו לכן, כה אמר יהוה צבאות, הנני צורפם, ובחנתים: כי-איך אעשה, מפני בת-עמי. ז חץ שחוט לשונם, מרמה דיבר; בפיו, שלום את-ריעהו ידבר, ובקרבו, ישים אורבו. ח העל-אלה לא-אפקוד-בם, נאום-יהוה; אם בגוי אשר-כזה, לא תתנקם נפשי. {ס}

ט על-ההרים אשא בכי ונהי, ועל-נאות מדבר קינה--כי ניצתו מבלי-איש עובר, ולא שמעו קול מקנה; מעוף השמיים ועד-בהמה, נדדו הלכו. י ונתתי את-ירושלים לגלים, מעון תנים; ואת-ערי יהודה אתן שממה, מבלי יושב. {ס}

יא מי-האיש החכם ויבן את-זאת, ואשר דיבר פי-יהוה אליו ויגידה; על-מה אבדה הארץ, ניצתה כמדבר מבלי עובר. {ס}

יב ויאמר יהוה--על-עוזבם את-תורתי, אשר נתתי לפניהם; ולא-שמעו בקולי, ולא-הלכו בה. יג וילכו, אחרי שרירות ליבם--ואחרי, הבעלים, אשר לימדום, אבותם. {פ}

יד לכן, כה-אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל, הנני מאכילם את-העם הזה, לענה; והשקיתים, מי-ראש. טו והפיצותים, בגויים, אשר לא ידעו, המה ואבותם; ושילחתי אחריהם את-החרב, עד כלותי אותם. {פ}

טז כה אמר יהוה צבאות, התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה; ואל-החכמות שלחו, ותבואנה. יז ותמהרנה, ותישאנה עלינו נהי; ותרדנה עינינו דמעה, ועפעפינו ייזלו-מים. יח כי קול נהי נשמע מציון, איך שודדנו; בושנו מאוד כי-עזבנו ארץ, כי השליכו משכנותינו. {ס}

יט כי-שמענה נשים דבר-יהוה, ותיקח אוזנכם דבר-פיו; ולמדנה בנותיכם נהי, ואישה רעותה קינה. כ כי-עלה מוות בחלונינו, בא בארמנותינו--להכרית עולל מחוץ, בחורים מרחובות. כא דבר, כה נאום-יהוה, ונפלה נבלת האדם, כדומן על-פני השדה; וכעמיר מאחרי הקוצר, ואין מאסף. {ס}

כב כה אמר יהוה, אל-יתהלל חכם בחכמתו, ואל-יתהלל הגיבור, בגבורתו; אל-יתהלל עשיר, בעושרו. כג כי אם-בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי--כי אני יהוה, עושה חסד משפט וצדקה בארץ: כי-באלה חפצתי, נאום-יהוה. {ס}

כד הנה ימים באים, נאום-יהוה, ופקדתי, על-כל-מול בעורלה. כה על-מצריים ועל-יהודה, ועל-אדום ועל-בני עמון ועל-מואב, ועל כל-קצוצי פיאה, היושבים במדבר--כי כל-הגויים ערלים, וכל-בית ישראל ערלי-לב. {פ}