תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק יג

א כה־אמר יהוה אליי, הלוך וקנית לך איזור פשתים, ושמתו, על־מותניך; ובמים, לא תביאהו. ב ואקנה את־האיזור, כדבר יהוה; ואשים, על־מותניי. {פ}

ג ויהי דבר־יהוה אליי, שנית לאמור. ד קח את־האיזור אשר קנית, אשר על־מותניך; וקום לך פרתה, וטומנהו שם בנקיק הסלע. ה ואלך, ואטמנהו בפרת, כאשר ציווה יהוה, אותי. ו ויהי, מקץ ימים רבים; ויאמר יהוה אליי, קום לך פרתה, וקח משם את־האיזור, אשר ציוויתיך לטומנו־שם. ז ואלך פרתה--ואחפור ואקח את־האיזור, מן־המקום אשר־טמנתיו שמה; והנה נשחת האיזור, לא יצלח לכול. {פ}

ח ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. ט כה, אמר יהוה: ככה אשחית את־גאון יהודה, ואת־גאון ירושלים--הרב. י העם הזה הרע המאנים לשמוע את־דבריי, ההולכים בשרירות ליבם, וילכו אחרי אלוהים אחרים, לעובדם ולהשתחוות להם; ויהי כאיזור הזה, אשר לא־יצלח לכול. {ס}

יא כי כאשר ידבק האיזור אל־מותני־איש, כן הדבקתי אליי את־כל־בית ישראל ואת־כל־בית יהודה נאום־יהוה, להיות לי לעם, ולשם ולתהילה ולתפארת; ולא, שמעו. יב ואמרת אליהם את־הדבר הזה, {ס} כה־אמר יהוה אלוהי ישראל, כל־נבל, יימלא יין; ואמרו אליך--הידוע לא נדע, כי כל־נבל יימלא יין. יג ואמרת אליהם כה־אמר יהוה, הנני ממלא את־כל־יושבי הארץ הזאת ואת־המלכים היושבים לדויד על־כיסאו ואת־הכוהנים ואת־הנביאים ואת כל־יושבי ירושלים--שיכרון. יד וניפצתים איש אל־אחיו והאבות והבנים, יחדיו--נאום־יהוה; לא־אחמול ולא־אחוס ולא ארחם, מהשחיתם. טו שמעו והאזינו, אל־תגבהו: כי יהוה, דיבר. טז תנו ליהוה אלוהיכם כבוד בטרם יחשיך, ובטרם יתנגפו רגליכם על־הרי נשף; וקיוויתם לאור ושמה לצלמוות, ושית לערפל. יז ואם לא תשמעוה, במסתרים תבכה־נפשי מפני גווה; ודמוע תדמע ותרד עיני, דמעה, כי נשבה, עדר יהוה. {ס}

יח אמור למלך ולגבירה, השפילו שבו: כי ירד מראשותיכם, עטרת תפארתכם. יט ערי הנגב סוגרו, ואין פותח; הוגלת יהודה כולה, הוגלת שלומים. {ס}

כ שאו עיניכם וראו, הבאים מצפון; איה, העדר נתן־לך--צאן, תפארתך. כא מה־תאמרי, כי־יפקוד עלייך, ואת לימדת אותם עלייך אלופים, לראש; הלוא חבלים יאחזוך, כמו אשת לידה. כב וכי תאמרי בלבבך, מדוע קראוני אלה; ברוב עוונך נגלו שולייך, נחמסו עקבייך. כג היהפוך כושי עורו, ונמר חברבורותיו; גם־אתם תוכלו להיטיב, לימודי הרע. כד ואפיצם, כקש־עובר, לרוח, מדבר. כה זה גורלך מנת־מידייך מאיתי, נאום־יהוה, אשר שכחת אותי, ותבטחי בשקר. כו וגם־אני חשפתי שולייך, על־פנייך; ונראה, קלונך. כז ניאופייך ומצהלותייך, זימת זנותך, על־גבעות בשדה, ראיתי שיקוצייך; אוי לך, ירושלים--לא תטהרי, אחרי מתיי עוד. {ס}