תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק כב

א כה אמר יהוה, רד בית-מלך יהודה; ודיברת שם, את-הדבר הזה. ב ואמרת, שמע דבר-יהוה, מלך יהודה, היושב על-כיסא דויד: אתה ועבדיך ועמך, הבאים בשערים האלה. ג כה אמר יהוה, עשו משפט וצדקה, והצילו גזול, מיד עשוק; וגר יתום ואלמנה אל-תונו, אל-תחמוסו, ודם נקי, אל-תשפכו במקום הזה. ד כי אם-עשה תעשו, את-הדבר הזה--ובאו בשערי הבית הזה מלכים יושבים לדויד על-כיסאו, רוכבים ברכב ובסוסים, הוא ועבדיו, ועמו. ה ואם לא תשמעו, את-הדברים האלה--בי נשבעתי נאום-יהוה, כי-לחורבה יהיה הבית הזה. {פ}

ו כי-כה אמר יהוה, על-בית מלך יהודה, גלעד אתה לי, ראש הלבנון; אם-לא אשיתך מדבר, ערים לא נושבו. ז וקידשתי עליך משחיתים, איש וכליו; וכרתו מבחר ארזיך, והפילו על-האש. ח ועברו גויים רבים, על העיר הזאת; ואמרו, איש אל-ריעהו, על-מה עשה יהוה ככה, לעיר הגדולה הזאת. ט ואמרו--על אשר עזבו, את-ברית יהוה אלוהיהם; וישתחוו לאלוהים אחרים, ויעבדום. {ס}

י אל-תבכו למת, ואל-תנודו לו; בכו בכה, להולך--כי לא ישוב עוד, וראה את-ארץ מולדתו. יא כי כה אמר-יהוה אל-שלום בן-יאשייהו מלך יהודה, המולך תחת יאשייהו אביו, אשר יצא, מן-המקום הזה: לא-ישוב שם, עוד. יב כי, במקום אשר-הגלו אותו--שם ימות; ואת-הארץ הזאת, לא-יראה עוד. {ס}

יג הוי בונה ביתו בלא-צדק, ועלייותיו בלא משפט; בריעהו יעבוד חינם, ופועלו לא ייתן-לו. יד האומר, אבנה-לי בית מידות, ועלייות, מרווחים; וקרע לו, חלוניי, וספון בארז, ומשוח בששר. טו התמלוך, כי אתה מתחרה בארז; אביך הלוא אכל ושתה, ועשה משפט וצדקה--אז, טוב לו. טז דן דין-עני ואביון, אז טוב; הלוא-היא הדעת אותי, נאום-יהוה. יז כי אין עיניך וליבך, כי אם-על-בצעך; ועל דם-הנקי לשפוך, ועל-העושק ועל-המרוצה לעשות. {ס}

יח לכן כה-אמר יהוה, אל-יהויקים בן-יאשייהו מלך יהודה, לא-יספדו לו, הוי אחי והוי אחות; לא-יספדו לו, הוי אדון והוי הודו. יט קבורת חמור, ייקבר; סחוב והשלך, מהלאה לשערי ירושלים. {ס}

כ עלי הלבנון וצעקי, ובבשן תני קולך; וצעקי, מעברים, כי נשברו, כל-מאהבייך. כא דיברתי אלייך בשלוותייך, אמרת לא אשמע; זה דרכך מנעורייך, כי לא-שמעת בקולי. כב כל-רועייך תרעה-רוח, ומאהבייך בשבי ילכו: כי אז תבושי ונכלמת, מכול רעתך. כג יושבת בלבנון, מקוננת בארזים: מה-ניחנת בבוא-לך חבלים, חיל כיולדה. כד חי-אני, נאום-יהוה, כי אם-יהיה כוניהו בן-יהויקים מלך יהודה, חותם על-יד ימיני: כי משם, אתקנך. כה ונתתיך, ביד מבקשי נפשך, וביד אשר-אתה יגור, מפניהם--וביד נבוכדראצר מלך-בבל, וביד הכשדים. כו והטלתי אותך, ואת-אימך אשר ילדתך, על הארץ אחרת, אשר לא-יולדתם שם; ושם, תמותו. כז ועל-הארץ, אשר-הם מנשאים את-נפשם--לשוב שם: שמה, לא ישובו. {פ}

כח העצב נבזה נפוץ, האיש הזה כוניהו, אם-כלי, אין חפץ בו; מדוע הוטלו, הוא וזרעו, והושלכו, על-הארץ אשר לא-ידעו. כט ארץ ארץ, ארץ--שמעי, דבר-יהוה. ל כה אמר יהוה, כתבו את-האיש הזה ערירי--גבר, לא-יצלח בימיו: כי לא יצלח מזרעו, איש יושב על-כיסא דויד, ומושל עוד, ביהודה. {פ}