תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק כב

א כה אמר יהוה, רד בית־מלך יהודה; ודיברת שם, את־הדבר הזה. ב ואמרת, שמע דבר־יהוה, מלך יהודה, היושב על־כיסא דויד: אתה ועבדיך ועמך, הבאים בשערים האלה. ג כה אמר יהוה, עשו משפט וצדקה, והצילו גזול, מיד עשוק; וגר יתום ואלמנה אל־תונו, אל־תחמוסו, ודם נקי, אל־תשפכו במקום הזה. ד כי אם־עשה תעשו, את־הדבר הזה--ובאו בשערי הבית הזה מלכים יושבים לדויד על־כיסאו, רוכבים ברכב ובסוסים, הוא ועבדיו, ועמו. ה ואם לא תשמעו, את־הדברים האלה--בי נשבעתי נאום־יהוה, כי־לחורבה יהיה הבית הזה. {פ}

ו כי־כה אמר יהוה, על־בית מלך יהודה, גלעד אתה לי, ראש הלבנון; אם־לא אשיתך מדבר, ערים לא נושבו. ז וקידשתי עליך משחיתים, איש וכליו; וכרתו מבחר ארזיך, והפילו על־האש. ח ועברו גויים רבים, על העיר הזאת; ואמרו, איש אל־ריעהו, על־מה עשה יהוה ככה, לעיר הגדולה הזאת. ט ואמרו--על אשר עזבו, את־ברית יהוה אלוהיהם; וישתחוו לאלוהים אחרים, ויעבדום. {ס}

י אל־תבכו למת, ואל־תנודו לו; בכו בכה, להולך--כי לא ישוב עוד, וראה את־ארץ מולדתו. יא כי כה אמר־יהוה אל־שלום בן־יאשייהו מלך יהודה, המולך תחת יאשייהו אביו, אשר יצא, מן־המקום הזה: לא־ישוב שם, עוד. יב כי, במקום אשר־הגלו אותו--שם ימות; ואת־הארץ הזאת, לא־יראה עוד. {ס}

יג הוי בונה ביתו בלא־צדק, ועלייותיו בלא משפט; בריעהו יעבוד חינם, ופועלו לא ייתן־לו. יד האומר, אבנה־לי בית מידות, ועלייות, מרווחים; וקרע לו, חלוניי, וספון בארז, ומשוח בששר. טו התמלוך, כי אתה מתחרה בארז; אביך הלוא אכל ושתה, ועשה משפט וצדקה--אז, טוב לו. טז דן דין־עני ואביון, אז טוב; הלוא־היא הדעת אותי, נאום־יהוה. יז כי אין עיניך וליבך, כי אם־על־בצעך; ועל דם־הנקי לשפוך, ועל־העושק ועל־המרוצה לעשות. {ס}

יח לכן כה־אמר יהוה, אל־יהויקים בן־יאשייהו מלך יהודה, לא־יספדו לו, הוי אחי והוי אחות; לא־יספדו לו, הוי אדון והוי הודו. יט קבורת חמור, ייקבר; סחוב והשלך, מהלאה לשערי ירושלים. {ס}

כ עלי הלבנון וצעקי, ובבשן תני קולך; וצעקי, מעברים, כי נשברו, כל־מאהבייך. כא דיברתי אלייך בשלוותייך, אמרת לא אשמע; זה דרכך מנעורייך, כי לא־שמעת בקולי. כב כל־רועייך תרעה־רוח, ומאהבייך בשבי ילכו: כי אז תבושי ונכלמת, מכול רעתך. כג יושבת בלבנון, מקוננת בארזים: מה־ניחנת בבוא־לך חבלים, חיל כיולדה. כד חי־אני, נאום־יהוה, כי אם־יהיה כוניהו בן־יהויקים מלך יהודה, חותם על־יד ימיני: כי משם, אתקנך. כה ונתתיך, ביד מבקשי נפשך, וביד אשר־אתה יגור, מפניהם--וביד נבוכדראצר מלך־בבל, וביד הכשדים. כו והטלתי אותך, ואת־אימך אשר ילדתך, על הארץ אחרת, אשר לא־יולדתם שם; ושם, תמותו. כז ועל־הארץ, אשר־הם מנשאים את־נפשם--לשוב שם: שמה, לא ישובו. {פ}

כח העצב נבזה נפוץ, האיש הזה כוניהו, אם־כלי, אין חפץ בו; מדוע הוטלו, הוא וזרעו, והושלכו, על־הארץ אשר לא־ידעו. כט ארץ ארץ, ארץ--שמעי, דבר־יהוה. ל כה אמר יהוה, כתבו את־האיש הזה ערירי--גבר, לא־יצלח בימיו: כי לא יצלח מזרעו, איש יושב על־כיסא דויד, ומושל עוד, ביהודה. {פ}