תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק כט

א ואלה דברי הספר, אשר שלח ירמיה הנביא מירושלים--אל־יתר זקני הגולה, ואל־הכוהנים ואל־הנביאים ואל־כל־העם, אשר הגלה נבוכדנאצר מירושלים, בבלה. ב אחרי צאת יכוניה־המלך והגבירה והסריסים שרי יהודה וירושלים, והחרש והמסגר--מירושלים. ג ביד אלעשה בן־שפן, וגמריה בן־חלקייה: אשר שלח צדקייה מלך־יהודה, אל־נבוכדנאצר מלך בבל--בבלה לאמור. ד כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל: לכל־הגולה--אשר־הגליתי מירושלים, בבלה. ה בנו בתים, ושבו; ונטעו גנות, ואכלו את־פריין. ו קחו נשים, והולידו בנים ובנות, וקחו לבניכם נשים ואת־בנותיכם תנו לאנשים, ותלדנה בנים ובנות; ורבו־שם, ואל־תמעטו. ז ודרשו את־שלום העיר, אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה, אל־יהוה: כי בשלומה, יהיה לכם שלום. ח כי כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, אל־ישיאו לכם נביאיכם אשר־בקרבכם, וקוסמיכם; ואל־תשמעו, אל־חלומותיכם, אשר אתם, מחלמים. ט כי בשקר, הם ניבאים לכם בשמי: לא שלחתים, נאום־יהוה. {ס}

י כי־כה, אמר יהוה, כי לפי מלאות לבבל שבעים שנה, אפקוד אתכם; והקימותי עליכם, את־דברי הטוב, להשיב אתכם, אל־המקום הזה. יא כי אנוכי ידעתי את־המחשבות, אשר אנוכי חושב עליכם--נאום־יהוה: מחשבות שלום ולא לרעה, לתת לכם אחרית ותקווה. יב וקראתם אותי והלכתם, והתפללתם אליי; ושמעתי, אליכם. יג וביקשתם אותי, ומצאתם: כי תדרשוני, בכל־לבבכם. יד ונמצאתי לכם, נאום־יהוה, ושבתי את־שבותכם וקיבצתי אתכם מכל־הגויים ומכל־המקומות אשר הדחתי אתכם שם, נאום־יהוה; והשיבותי אתכם--אל־המקום, אשר־הגליתי אתכם משם. טו כי, אמרתם: הקים לנו יהוה נביאים, בבלה. {ס}

טז כי־כה אמר יהוה, אל־המלך היושב אל־כיסא דויד, ואל־כל־העם, היושב בעיר הזאת: אחיכם, אשר לא־יצאו איתכם בגולה. יז כה אמר, יהוה צבאות, הנני משלח בם, את־החרב את־הרעב ואת־הדבר; ונתתי אותם, כתאנים השוערים, אשר לא־תיאכלנה, מרוע. יח ורדפתי, אחריהם, בחרב, ברעב ובדבר; ונתתים לזעווה לכול ממלכות הארץ, לאלה ולשמה ולשריקה ולחרפה, בכל־הגויים, אשר־הדחתים שם. יט תחת אשר־לא־שמעו אל־דבריי, נאום־יהוה--אשר שלחתי אליהם את־עבדיי הנביאים, השכם ושלוח, ולא שמעתם, נאום־יהוה. כ ואתם, שמעו דבר־יהוה: כל־הגולה--אשר־שילחתי מירושלים, בבלה. {ס}

כא כה־אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל, אל־אחאב בן־קוליה ואל־צדקייהו בן־מעשיה, הניבאים לכם בשמי, שקר: הנני נותן אותם, ביד נבוכדראצר מלך־בבל, והכם, לעיניכם. כב ולוקח מהם, קללה, לכול גלות יהודה, אשר בבבל לאמור: ישימך יהוה כצדקייהו וכאחב, אשר־קלם מלך־בבל באש. כג יען אשר עשו נבלה בישראל, וינאפו את־נשי ריעיהם, וידברו דבר בשמי שקר, אשר לא ציוויתים; ואנוכי היודע ועד, נאום־יהוה. {ס}

כד ואל־שמעיהו הנחלמי, תאמר לאמור. כה כה־אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל--לאמור: יען אשר אתה שלחת בשמך ספרים, אל־כל־העם אשר בירושלים, ואל־צפניה בן־מעשיה הכוהן, ואל כל־הכוהנים לאמור. כו יהוה נתנך כוהן, תחת יהוידע הכוהן, להיות פקידים בית יהוה, לכל־איש משוגע ומתנבא; ונתת אותו אל־המהפכת, ואל־הצינוק. כז ועתה, למה לא גערת, בירמיהו, הענתותי--המתנבא, לכם. כח כי על־כן שלח אלינו, בבל לאמור--ארוכה היא; בנו בתים, ושבו, ונטעו גנות, ואכלו את־פריהן. כט ויקרא צפניה הכוהן, את־הספר הזה, באוזני, ירמיהו הנביא. {פ}

ל ויהי, דבר־יהוה, אל־ירמיהו, לאמור. לא שלח על־כל־הגולה, לאמור, כה אמר יהוה, אל־שמעיה הנחלמי: יען אשר ניבא לכם שמעיה, ואני לא שלחתיו, ויבטח אתכם, על־שקר. לב לכן כה־אמר יהוה, הנני פוקד על־שמעיה הנחלמי ועל־זרעו--לא־יהיה לו איש יושב בתוך־העם הזה ולא־יראה בטוב אשר־אני עושה־לעמי, נאום־יהוה: כי־סרה דיבר, על־יהוה. {ס}