תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק כט

א ואלה דברי הספר, אשר שלח ירמיה הנביא מירושלים--אל-יתר זקני הגולה, ואל-הכוהנים ואל-הנביאים ואל-כל-העם, אשר הגלה נבוכדנאצר מירושלים, בבלה. ב אחרי צאת יכוניה-המלך והגבירה והסריסים שרי יהודה וירושלים, והחרש והמסגר--מירושלים. ג ביד אלעשה בן-שפן, וגמריה בן-חלקייה: אשר שלח צדקייה מלך-יהודה, אל-נבוכדנאצר מלך בבל--בבלה לאמור. ד כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל: לכל-הגולה--אשר-הגליתי מירושלים, בבלה. ה בנו בתים, ושבו; ונטעו גנות, ואכלו את-פריין. ו קחו נשים, והולידו בנים ובנות, וקחו לבניכם נשים ואת-בנותיכם תנו לאנשים, ותלדנה בנים ובנות; ורבו-שם, ואל-תמעטו. ז ודרשו את-שלום העיר, אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה, אל-יהוה: כי בשלומה, יהיה לכם שלום. ח כי כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, אל-ישיאו לכם נביאיכם אשר-בקרבכם, וקוסמיכם; ואל-תשמעו, אל-חלומותיכם, אשר אתם, מחלמים. ט כי בשקר, הם ניבאים לכם בשמי: לא שלחתים, נאום-יהוה. {ס}

י כי-כה, אמר יהוה, כי לפי מלאות לבבל שבעים שנה, אפקוד אתכם; והקימותי עליכם, את-דברי הטוב, להשיב אתכם, אל-המקום הזה. יא כי אנוכי ידעתי את-המחשבות, אשר אנוכי חושב עליכם--נאום-יהוה: מחשבות שלום ולא לרעה, לתת לכם אחרית ותקווה. יב וקראתם אותי והלכתם, והתפללתם אליי; ושמעתי, אליכם. יג וביקשתם אותי, ומצאתם: כי תדרשוני, בכל-לבבכם. יד ונמצאתי לכם, נאום-יהוה, ושבתי את-שבותכם וקיבצתי אתכם מכל-הגויים ומכל-המקומות אשר הדחתי אתכם שם, נאום-יהוה; והשיבותי אתכם--אל-המקום, אשר-הגליתי אתכם משם. טו כי, אמרתם: הקים לנו יהוה נביאים, בבלה. {ס}

טז כי-כה אמר יהוה, אל-המלך היושב אל-כיסא דויד, ואל-כל-העם, היושב בעיר הזאת: אחיכם, אשר לא-יצאו איתכם בגולה. יז כה אמר, יהוה צבאות, הנני משלח בם, את-החרב את-הרעב ואת-הדבר; ונתתי אותם, כתאנים השוערים, אשר לא-תיאכלנה, מרוע. יח ורדפתי, אחריהם, בחרב, ברעב ובדבר; ונתתים לזעווה לכול ממלכות הארץ, לאלה ולשמה ולשריקה ולחרפה, בכל-הגויים, אשר-הדחתים שם. יט תחת אשר-לא-שמעו אל-דבריי, נאום-יהוה--אשר שלחתי אליהם את-עבדיי הנביאים, השכם ושלוח, ולא שמעתם, נאום-יהוה. כ ואתם, שמעו דבר-יהוה: כל-הגולה--אשר-שילחתי מירושלים, בבלה. {ס}

כא כה-אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל, אל-אחאב בן-קוליה ואל-צדקייהו בן-מעשיה, הניבאים לכם בשמי, שקר: הנני נותן אותם, ביד נבוכדראצר מלך-בבל, והכם, לעיניכם. כב ולוקח מהם, קללה, לכול גלות יהודה, אשר בבבל לאמור: ישימך יהוה כצדקייהו וכאחב, אשר-קלם מלך-בבל באש. כג יען אשר עשו נבלה בישראל, וינאפו את-נשי ריעיהם, וידברו דבר בשמי שקר, אשר לא ציוויתים; ואנוכי היודע ועד, נאום-יהוה. {ס}

כד ואל-שמעיהו הנחלמי, תאמר לאמור. כה כה-אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל--לאמור: יען אשר אתה שלחת בשמך ספרים, אל-כל-העם אשר בירושלים, ואל-צפניה בן-מעשיה הכוהן, ואל כל-הכוהנים לאמור. כו יהוה נתנך כוהן, תחת יהוידע הכוהן, להיות פקידים בית יהוה, לכל-איש משוגע ומתנבא; ונתת אותו אל-המהפכת, ואל-הצינוק. כז ועתה, למה לא גערת, בירמיהו, הענתותי--המתנבא, לכם. כח כי על-כן שלח אלינו, בבל לאמור--ארוכה היא; בנו בתים, ושבו, ונטעו גנות, ואכלו את-פריהן. כט ויקרא צפניה הכוהן, את-הספר הזה, באוזני, ירמיהו הנביא. {פ}

ל ויהי, דבר-יהוה, אל-ירמיהו, לאמור. לא שלח על-כל-הגולה, לאמור, כה אמר יהוה, אל-שמעיה הנחלמי: יען אשר ניבא לכם שמעיה, ואני לא שלחתיו, ויבטח אתכם, על-שקר. לב לכן כה-אמר יהוה, הנני פוקד על-שמעיה הנחלמי ועל-זרעו--לא-יהיה לו איש יושב בתוך-העם הזה ולא-יראה בטוב אשר-אני עושה-לעמי, נאום-יהוה: כי-סרה דיבר, על-יהוה. {ס}