תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק כ

א וישמע פשחור בן־אימר הכוהן, והוא־פקיד נגיד בבית יהוה, את־ירמיהו, ניבא את־הדברים האלה. ב ויכה פשחור, את ירמיהו הנביא; וייתן אותו על־המהפכת, אשר בשער בנימין העליון, אשר, בבית יהוה. ג ויהי, ממוחרת, ויוצא פשחור את־ירמיהו, מן־המהפכת; ויאמר אליו ירמיהו, לא פשחור קרא יהוה שמך--כי, אם־מגור מסביב. {ס}

ד כי כה אמר יהוה הנני נותנך למגור לך ולכל־אוהביך, ונפלו בחרב אויביהם--ועיניך רואות; ואת־כל־יהודה, אתן ביד מלך־בבל, והגלם בבלה, והכם בחרב. ה ונתתי, את־כל־חוסן העיר הזאת, ואת־כל־יגיעה, ואת־כל־יקרה; ואת כל־אוצרות מלכי יהודה, אתן ביד אויביהם, ובזזום ולקחום, והביאום בבלה. ו ואתה פשחור, וכול יושבי ביתך, תלכו, בשבי; ובבל תבוא, ושם תמות ושם תיקבר--אתה וכל־אוהביך, אשר־ניבאת להם בשקר. {פ}

ז פיתיתני יהוה ואפת, חזקתני ותוכל; הייתי לשחוק כל־היום, כולו לועג לי. ח כי־מדי אדבר אזעק, חמס ושוד אקרא: כי־היה דבר־יהוה לי לחרפה ולקלס, כל־היום. ט ואמרתי לא־אזכרנו, ולא־אדבר עוד בשמו, והיה בליבי כאש בוערת, עצור בעצמותיי; ונלאיתי כלכל, ולא אוכל. י כי שמעתי דיבת רבים, מגור מסביב, הגידו ונגידנו, כול אנוש שלומי שומרי צלעי; אוליי יפותה ונוכלה לו, ונקחה נקמתנו ממנו. יא ויהוה אותי כגיבור עריץ, על־כן רודפיי ייכשלו ולא יוכלו; בושו מאוד כי־לא השכילו, כלימת עולם לא תישכח. יב ויהוה צבאות בוחן צדיק, רואה כליות ולב; אראה נקמתך מהם, כי אליך גיליתי את־ריבי. {ס}

יג שירו, ליהוה--הללו, את־יהוה: כי הציל את־נפש אביון, מיד מרעים. {ס}

יד ארור היום, אשר יולדתי בו: יום אשר־ילדתני אימי, אל־יהי ברוך. טו ארור האיש, אשר בישר את־אבי לאמור, יולד־לך, בן זכר--שמח, שימחהו. טז והיה האיש ההוא, כערים אשר־הפך יהוה ולא ניחם; ושמע זעקה בבוקר, ותרועה בעת צוהריים. יז אשר לא־מותתני, מרחם; ותהי־לי אימי קברי, ורחמה הרת עולם. יח למה זה מרחם יצאתי, לראות עמל ויגון; ויכלו בבושת, ימיי. {פ}