תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק י

א שמעו את-הדבר, אשר דיבר יהוה עליכם--בית ישראל. ב כה אמר יהוה, אל-דרך הגויים אל-תלמדו, ומאותות השמיים, אל-תיחתו: כי-ייחתו הגויים, מהמה. ג כי-חוקות העמים, הבל הוא: כי-עץ מיער כרתו, מעשה ידי-חרש במעצד. ד בכסף ובזהב, ייפהו; במסמרות ובמקבות יחזקום, ולא יפיק. ה כתומר מקשה המה ולא ידברו, נשוא יינשאו כי לא יצעדו; אל-תיראו מהם כי-לא ירעו, וגם-היטב אין אותם. {פ}

ו מאין כמוך, יהוה: גדול אתה וגדול שמך, בגבורה. ז מי לא ייראך מלך הגויים, כי לך יאתה: כי בכל-חכמי הגויים ובכל-מלכותם, מאין כמוך. ח ובאחת, יבערו ויכסלו; מוסר הבלים, עץ הוא. ט כסף מרוקע מתרשיש יובא, וזהב מאופז--מעשה חרש, וידי צורף; תכלת וארגמן לבושם, מעשה חכמים כולם. י ויהוה אלוהים אמת, הוא-אלוהים חיים ומלך עולם; מקצפו תרעש הארץ, ולא-יכילו גויים זעמו. {פ}

יא כדנה, תאמרון להום, אלהיא, די-שמיא וארקא לא עבדו; יאבדו מארעא ומן-תחות שמיא, אלה. {ס}

יב עושה ארץ בכוחו, מכין תבל בחכמתו; ובתבונתו, נטה שמיים. יג לקול תיתו המון מים, בשמיים, ויעלה נשיאים, מקצה הארץ; ברקים למטר עשה, ויוצא רוח מאוצרותיו. יד נבער כל-אדם מדעת, הוביש כל-צורף מפסל: כי שקר נסכו, ולא-רוח בם. טו הבל המה, מעשה תעתועים; בעת פקודתם, יאבדו. טז לא-כאלה חלק יעקוב, כי-יוצר הכול הוא, וישראל, שבט נחלתו: יהוה צבאות, שמו. {ס}

יז אספי מארץ, כנעתך--יושבת, במצור. {ס}

יח כי-כה אמר יהוה, הנני קולע את-יושבי הארץ בפעם הזאת; והצרותי להם, למען ימצאו. {ס}

יט אוי לי על-שברי, נחלה מכתי; ואני אמרתי, אך זה חולי ואשאנו. כ אוהלי שודד, וכל-מיתריי ניתקו; בניי יצאוני, ואינם--אין-נוטה עוד אוהלי, ומקים יריעותיי. כא כי נבערו הרועים, ואת-יהוה לא דרשו; על-כן לא השכילו, וכל-מרעיתם נפוצה. {פ}

כב קול שמועה הנה באה, ורעש גדול מארץ צפון: לשום את-ערי יהודה, שממה--מעון תנים. {ס}

כג ידעתי יהוה, כי לא לאדם דרכו; לא-לאיש הולך, והכין את-צעדו. כד יסרני יהוה, אך-במשפט: אל-באפך, פן-תמעיטני. כה שפוך חמתך, על-הגויים אשר לא-ידעוך, ועל משפחות, אשר בשמך לא קראו: כי-אכלו את-יעקוב, ואכלוהו ויכלוהו, ואת-נווהו, השמו. {פ}