תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק י

א שמעו את־הדבר, אשר דיבר יהוה עליכם--בית ישראל. ב כה אמר יהוה, אל־דרך הגויים אל־תלמדו, ומאותות השמיים, אל־תיחתו: כי־ייחתו הגויים, מהמה. ג כי־חוקות העמים, הבל הוא: כי־עץ מיער כרתו, מעשה ידי־חרש במעצד. ד בכסף ובזהב, ייפהו; במסמרות ובמקבות יחזקום, ולא יפיק. ה כתומר מקשה המה ולא ידברו, נשוא יינשאו כי לא יצעדו; אל־תיראו מהם כי־לא ירעו, וגם־היטב אין אותם. {פ}

ו מאין כמוך, יהוה: גדול אתה וגדול שמך, בגבורה. ז מי לא ייראך מלך הגויים, כי לך יאתה: כי בכל־חכמי הגויים ובכל־מלכותם, מאין כמוך. ח ובאחת, יבערו ויכסלו; מוסר הבלים, עץ הוא. ט כסף מרוקע מתרשיש יובא, וזהב מאופז--מעשה חרש, וידי צורף; תכלת וארגמן לבושם, מעשה חכמים כולם. י ויהוה אלוהים אמת, הוא־אלוהים חיים ומלך עולם; מקצפו תרעש הארץ, ולא־יכילו גויים זעמו. {פ}

יא כדנה, תאמרון להום, אלהיא, די־שמיא וארקא לא עבדו; יאבדו מארעא ומן־תחות שמיא, אלה. {ס}

יב עושה ארץ בכוחו, מכין תבל בחכמתו; ובתבונתו, נטה שמיים. יג לקול תיתו המון מים, בשמיים, ויעלה נשיאים, מקצה הארץ; ברקים למטר עשה, ויוצא רוח מאוצרותיו. יד נבער כל־אדם מדעת, הוביש כל־צורף מפסל: כי שקר נסכו, ולא־רוח בם. טו הבל המה, מעשה תעתועים; בעת פקודתם, יאבדו. טז לא־כאלה חלק יעקוב, כי־יוצר הכול הוא, וישראל, שבט נחלתו: יהוה צבאות, שמו. {ס}

יז אספי מארץ, כנעתך--יושבת, במצור. {ס}

יח כי־כה אמר יהוה, הנני קולע את־יושבי הארץ בפעם הזאת; והצרותי להם, למען ימצאו. {ס}

יט אוי לי על־שברי, נחלה מכתי; ואני אמרתי, אך זה חולי ואשאנו. כ אוהלי שודד, וכל־מיתריי ניתקו; בניי יצאוני, ואינם--אין־נוטה עוד אוהלי, ומקים יריעותיי. כא כי נבערו הרועים, ואת־יהוה לא דרשו; על־כן לא השכילו, וכל־מרעיתם נפוצה. {פ}

כב קול שמועה הנה באה, ורעש גדול מארץ צפון: לשום את־ערי יהודה, שממה--מעון תנים. {ס}

כג ידעתי יהוה, כי לא לאדם דרכו; לא־לאיש הולך, והכין את־צעדו. כד יסרני יהוה, אך־במשפט: אל־באפך, פן־תמעיטני. כה שפוך חמתך, על־הגויים אשר לא־ידעוך, ועל משפחות, אשר בשמך לא קראו: כי־אכלו את־יעקוב, ואכלוהו ויכלוהו, ואת־נווהו, השמו. {פ}