תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
ירמיהו - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
א כה אמר יהוה, הלוך וקנית בקבוק יוצר חרש; ומזקני העם, ומזקני הכוהנים. ב ויצאת, אל־גיא בן־הינום, אשר, פתח שער החרסית; וקראת שם, את־הדברים אשר־אדבר אליך. ג ואמרת, שמעו דבר־יהוה, מלכי יהודה, ויושבי ירושלים; כה־אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל, הנני מביא רעה על־המקום הזה, אשר כל־שומעה, תיצלנה אוזניו. ד יען אשר עזבוני, וינכרו את־המקום הזה ויקטרו־בו לאלוהים אחרים, אשר לא־ידעום המה ואבותיהם, ומלכי יהודה; ומלאו את־המקום הזה, דם נקיים. ה ובנו את־במות הבעל, לשרוף את־בניהם באש--עולות לבעל: אשר לא־ציוויתי ולא דיברתי, ולא עלתה על־ליבי. {פ}
ו לכן הנה־ימים באים, נאום־יהוה, ולא־ייקרא למקום הזה עוד התופת, וגיא בן־הינום--כי, אם־גיא ההריגה. ז ובקותי את־עצת יהודה וירושלים, במקום הזה, והפלתים בחרב לפני אויביהם, וביד מבקשי נפשם; ונתתי את־נבלתם למאכל, לעוף השמיים ולבהמת הארץ. ח ושמתי את־העיר הזאת, לשמה ולשריקה: כול עובר עליה, יישום וישרוק על־כל־מכותיה. ט והאכלתים את־בשר בניהם, ואת בשר בנותיהם, ואיש בשר־ריעהו, יאכלו; במצור, ובמצוק, אשר יציקו להם אויביהם, ומבקשי נפשם. י ושברת, הבקבוק--לעיני, האנשים, ההולכים, אותך. יא ואמרת אליהם כה־אמר יהוה צבאות, ככה אשבור את־העם הזה ואת־העיר הזאת, כאשר ישבור את־כלי היוצר, אשר לא־יוכל להירפא עוד; ובתופת יקברו, מאין מקום לקבור. יב כן־אעשה למקום הזה, נאום־יהוה--וליושביו; ולתת את־העיר הזאת, כתופת. יג והיו בתי ירושלים, ובתי מלכי יהודה, כמקום התופת, הטמאים--לכול הבתים, אשר קיטרו על־גגותיהם לכול צבא השמיים, והסך נסכים, לאלוהים אחרים. {פ}
יד ויבוא ירמיהו מהתופת, אשר שלחו יהוה שם להינבא; ויעמוד בחצר בית־יהוה, ויאמר אל־כל־העם. {ס}
טו כה־אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, הנני מביא אל־העיר הזאת ועל־כל־עריה, את כל־הרעה אשר דיברתי עליה: כי הקשו את־עורפם, לבלתי שמוע את־דבריי.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
ירמיהו - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב