תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק ו

א העיזו בני בנימין, מקרב ירושלים, ובתקוע תקעו שופר, ועל-בית הכרם שאו משאת: כי רעה נשקפה מצפון, ושבר גדול. ב הנווה, והמעונגה, דמיתי, בת-ציון. ג אליה יבואו רועים, ועדריהם; תקעו עליה אוהלים סביב, רעו איש את-ידו. ד קדשו עליה מלחמה, קומו ונעלה בצוהריים; אוי לנו כי-פנה היום, כי יינטו צללי-ערב. ה קומו ונעלה בלילה, ונשחיתה ארמנותיה. {פ}

ו כי כה אמר, יהוה צבאות, כרתו עצה, ושפכו על-ירושלים סוללה; היא העיר הופקד, כולה עושק בקרבה. ז כהקיר ביר מימיה, כן הקרה רעתה; חמס ושוד יישמע בה על-פניי, תמיד--חולי ומכה. ח היווסרי, ירושלים--פן-תיקע נפשי, ממך: פן-אשימך שממה, ארץ לא נושבה. {פ}

ט כה אמר יהוה צבאות, עולל יעוללו כגפן שארית ישראל; השב, ידך, כבוצר, על-סלסילות. י על-מי אדברה ואעידה, וישמעו--הנה ערלה אוזנם, ולא יוכלו להקשיב; הנה דבר-יהוה, היה להם לחרפה--לא יחפצו-בו. יא ואת חמת יהוה מלאתי, נלאיתי הכיל--שפוך על-עולל בחוץ, ועל סוד בחורים יחדיו: כי-גם-איש עם-אישה יילכדו, זקן עם-מלא ימים. יב ונסבו בתיהם לאחרים, שדות ונשים יחדיו: כי-אטה את-ידי על-יושבי הארץ, נאום-יהוה. יג כי מקטנם ועד-גדולם, כולו בוצע בצע; ומנביא, ועד-כוהן--כולו, עושה שקר. יד וירפאו את-שבר עמי, על-נקלה--לאמור, שלום שלום; ואין, שלום. טו הובישו, כי תועבה עשו; גם-בוש לא-יבושו, גם-הכלים לא ידעו--לכן ייפלו בנופלים בעת-פקדתים ייכשלו, אמר יהוה. {ס}

טז כה אמר יהוה עמדו על-דרכים וראו ושאלו לנתיבות עולם, אי-זה דרך הטוב ולכו-בה, ומצאו מרגוע, לנפשכם; ויאמרו, לא נלך. יז והקימותי עליכם צופים, הקשיבו לקול שופר; ויאמרו, לא נקשיב. יח לכן, שמעו הגויים; ודעי עדה, את-אשר-בם. יט שמעי הארץ--הנה אנוכי מביא רעה אל-העם הזה, פרי מחשבותם: כי על-דבריי לא הקשיבו, ותורתי וימאסו-בה. כ למה-זה לי לבונה משבא תבוא, וקנה הטוב מארץ מרחק; עולותיכם לא לרצון, וזבחיכם לא-ערבו לי. כא לכן, כה אמר יהוה, הנני נותן אל-העם הזה, מכשולים; וכשלו בם אבות ובנים יחדיו, שכן וריעו--ואבדו. {פ}

כב כה אמר יהוה, הנה עם בא מארץ צפון; וגוי גדול, ייעור מירכתי-ארץ. כג קשת וכידון יחזיקו, אכזרי הוא ולא ירחמו, קולם כים יהמה, ועל-סוסים ירכבו; ערוך, כאיש למלחמה, עלייך, בת-ציון. כד שמענו את-שומעו, רפו ידינו; צרה, החזיקתנו--חיל, כיולדה. כה אל-תצאו השדה, ובדרך אל-תלכו: כי חרב לאויב, מגור מסביב. כו בת-עמי חגרי-שק, והתפלשי באפר--אבל יחיד עשי לך, מספד תמרורים: כי פתאום, יבוא השודד עלינו. כז בחון נתתיך בעמי, מבצר; ותדע, ובחנת את-דרכם. כח כולם סרי סוררים, הולכי רכיל נחושת וברזל; כולם משחיתים, המה. כט נחר מפוח, מאש תם עופרת--לשוא צרף צרוף, ורעים לא ניתקו. ל כסף נמאס, קראו להם: כי-מאס יהוה, בהם. {פ}