תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק טו

א ויאמר יהוה, אליי, אם־יעמוד משה ושמואל לפניי, אין נפשי אל־העם הזה; שלח מעל־פניי, וייצאו. ב והיה כי־יאמרו אליך, אנה נצא; ואמרת אליהם כה־אמר יהוה, אשר למוות למוות ואשר לחרב לחרב, ואשר לרעב לרעב, ואשר לשבי לשבי. ג ופקדתי עליהם ארבע משפחות, נאום־יהוה, את־החרב להרוג, ואת־הכלבים לסחוב; ואת־עוף השמיים ואת־בהמת הארץ, לאכול ולהשחית. ד ונתתים לזעווה, לכול ממלכות הארץ--בגלל מנשה בן־יחזקייהו, מלך יהודה, על אשר־עשה, בירושלים. ה כי מי־יחמול עלייך, ירושלים, ומי, ינוד לך; ומי יסור, לשאול לשלום לך. ו את נטשת אותי נאום־יהוה, אחור תלכי; ואט את־ידי עלייך ואשחיתך, נלאיתי הינחם. ז ואזרם במזרה, בשערי הארץ; שיכלתי איבדתי את־עמי, מדרכיהם לא־שבו. ח עצמו־לי אלמנותיו מחול ימים, הבאתי להם על־אם בחור שודד בצוהריים; הפלתי עליה פתאום, עיר ובהלות. ט אומללה יולדת השבעה, נפחה נפשה בא שמשה בעוד יומם--בושה וחפרה; ושאריתם, לחרב אתן לפני אויביהם--נאום־יהוה. {ס}

י אוי־לי אימי--כי ילדתיני איש ריב ואיש מדון, לכל־הארץ; לא־נשיתי ולא־נשו־בי, כולו מקללווני. {ס}

יא אמר יהוה, אם־לא שיריתיך לטוב; אם־לא הפגעתי בך, בעת רעה ובעת צרה--את־האויב. יב הירוע ברזל ברזל מצפון, ונחושת. יג חילך ואוצרותיך לבז אתן, לא במחיר; ובכל־חטאותיך, ובכל־גבוליך. יד והעברתי, את־אויביך, בארץ, לא ידעת: כי־אש קדחה באפי, עליכם תוקד. {ס}

טו אתה ידעת יהוה, זוכרני ופוקדני והינקם לי מרודפיי--אל־לארך אפך, תיקחני; דע, שאתי עליך חרפה. טז נמצאו דבריך, ואוכלם, ויהי דברך לי, לששון ולשמחת לבבי: כי־נקרא שמך עליי, יהוה אלוהי צבאות. {ס}

יז לא־ישבתי בסוד־משחקים, ואעלוז: מפני ידך בדד ישבתי, כי־זעם מילאתני. יח למה היה כאבי נצח, ומכתי אנושה; מיאנה, הירפא--היה תהיה לי כמו אכזב, מים לא נאמנו. {ס}

יט לכן כה־אמר יהוה, אם־תשוב ואשיבך לפניי תעמוד, ואם־תוציא יקר מזולל, כפי תהיה; ישובו המה אליך, ואתה לא־תשוב אליהם. כ ונתתיך לעם הזה, לחומת נחושת בצורה, ונלחמו אליך, ולא־יוכלו לך: כי־איתך אני להושיעך ולהצילך, נאום־יהוה. כא והצלתיך, מיד רעים; ופדיתיך, מכף עריצים. {ס}