תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק מז

א וישבני, אל-פתח הבית, והנה-מים יצאים מתחת מפתן הבית קדימה, כי-פני הבית קדים; והמים ירדים, מתחת מכתף הבית הימנית, מנגב, למזבח. ב ויוצאני, דרך-שער צפונה, ויסבני דרך חוץ, אל-שער החוץ דרך הפונה קדים; והנה-מים מפכים, מן-הכתף הימנית. ג בצאת-האיש קדים, וקו בידו; וימד אלף באמה, ויעברני במים מי אפסים. ד וימד אלף, ויעברני במים מים ברכים; וימד אלף, ויעברני מי מתנים. ה וימד אלף--נחל, אשר לא-אוכל לעבר: כי-גאו המים מי שחו, נחל אשר לא-יעבר. ו ויאמר אלי, הראית בן-אדם; ויולכני וישבני, שפת הנחל. ז בשובני--והנה אל-שפת הנחל, עץ רב מאד: מזה, ומזה. ח ויאמר אלי, המים האלה יוצאים אל-הגלילה הקדמונה, וירדו, על-הערבה; ובאו הימה, אל-הימה המוצאים ונרפאו המים. ט והיה כל-נפש חיה אשר-ישרץ אל כל-אשר יבוא שם נחלים, יחיה, והיה הדגה, רבה מאד: כי באו שמה המים האלה, וירפאו וחי--כל אשר-יבוא שמה, הנחל. י והיה יעמדו עמדו עליו דוגים, מעין גדי ועד-עין עגלים--משטוח לחרמים, יהיו; למינה תהיה דגתם, כדגת הים הגדול רבה מאד. יא בצאתו וגבאיו ולא ירפאו, למלח נתנו. יב ועל-הנחל יעלה על-שפתו מזה ומזה כל-עץ-מאכל לא-יבול עלהו ולא-יתם פריו, לחדשיו יבכר--כי מימיו, מן-המקדש המה יוצאים; והיו והיה פריו למאכל, ועלהו לתרופה. {פ}

יג כה אמר, אדני יהוה, גה גבול אשר תתנחלו את-הארץ, לשני עשר שבטי ישראל--יוסף, חבלים. יד ונחלתם אותה, איש כאחיו, אשר נשאתי את-ידי, לתתה לאבתיכם; ונפלה הארץ הזאת, לכם--בנחלה. טו וזה, גבול הארץ: לפאת צפונה מן-הים הגדול, הדרך חתלן--לבוא צדדה. טז חמת ברותה, סברים, אשר בין-גבול דמשק, ובין גבול חמת; חצר, התיכון, אשר, אל-גבול חורן. יז והיה גבול מן-הים, חצר עינון גבול דמשק, וצפון צפונה, וגבול חמת; ואת, פאת צפון. יח ופאת קדים מבין חורן ומבין-דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל, הירדן--מגבול על-הים הקדמוני, תמדו; ואת, פאת קדימה. יט ופאת, נגב תימנה, מתמר עד-מי מריבות קדש, נחלה אל-הים הגדול; ואת פאת-תימנה, נגבה. כ ופאת-ים, הים הגדול, מגבול, עד-נכח לבוא חמת; זאת, פאת-ים. כא וחלקתם את-הארץ הזאת, לכם--לשבטי ישראל. כב והיה, תפלו אותה בנחלה, לכם ולהגרים הגרים בתוככם, אשר-הולדו בנים בתוככם; והיו לכם, כאזרח בבני ישראל--אתכם יפלו בנחלה, בתוך שבטי ישראל. כג והיה בשבט, אשר-גר הגר אתו--שם תתנו נחלתו, נאם אדני יהוה. {פ}